יומנה של פראיטור

היי! 

אז אחרי הפסקה יחסית קצרה, הנה הפרק השני.

יומני היקר,

אני מרגישה שזה ממש לא בסדר שאין לך שם.

כבר החלטתי שאתה בן, אבל אני לא מצליחה לחשוב על שם מתאים. 

תצטרך לחכות עד שאני אמצא לך שם טוב.

אבא ממשיך לאסוף נשק.יש לנו בסלון דברים שלא אמורים להיות שם בכלל; קשתות, כידונים, פגיונות וחרבות מחומרים שונים.

אפילו ראיתי שם חרב אחת מזהב. ניסיתי להרים אותה, סתם כדי לבדוק. היא נורא כבדה. 

אבא מתעסק בהם שעות, ממלמל וזועף. הוא לא מפסיק לדבר על מורשת רומא האבודה ורוחות מהמשפחה שלנו.

אני יודעת שזה נשמע מוזר ולא הגיוני, אבל לפעמים הוא בעצמו נראה כמו רוח.

אני מתחילה לראות בלילה דברים שלא חשבתי שיכולים להיות קיימים באמת.

אני חושבת שאני בעצמי כבר משתגעת קצת.

אני יוצאת מהבית כמה שאני יכולה. 

אני והיילה ישבנו היום מתחת לבית. אני שיחקתי עם קוקו והיילה הכינה שיעורי בית. נתתי לקוקו שאריות מארוחת הצהריים, ואריקה, החתולה הלבנה עם הכתם האפור ליד הבטן, באה גם.

היילה סיפרה לי בפעם המיליון בערך את הסיפור על החתולה שגרה באוטובוס ועזרה לילדים מסכנים בלי הורים. היא אמרה שהלוואי שהיא הייתה עוזרת גם לנו. אמרתי שיש לנו אבא. 

היילה אמרה "זה לא אבא. לא באמת." אחר כך היא נהייתה מהורהרת.

היא סגרה את המחברת שלה, הושיטה לי יד ואמרה "בואי."

"לאן?" היילה משכה אותי לכיוון הבית. "תארזי. אנחנו עוזבות"

סליחה שזה היה קצר, זה פרק מעבר וכל מי שקרא את גיבורי האולימפוס יודע מה יקרה בפרק הבא.

אם יש לכם רעיון לשם טוב ליומן בבקשה תשלחו לי. או רעיונות להמשך העלילה.

💕 

הפרק הקודם		הפרק הבא