מארק

פאנפיק שני שלי.  אני מקווה שתאהבו.

אשמח לתגובות בונות (ולתגובות נלהבות...)

ד.א.

זה מדורג PG, כי בהמשך יהיה כנראה אלימות קלקלקלה.

מארק שוב עמד על הזירה. שרביטו בידו. סביבו, במעגל ענקי, היו מאות מעריצים. קולניים.

יריבו, גבר כבן עשרים ושלוש, עמד מולו, שרביטו בהיכון, בתנוחה שהזכירה יותר תנוחת קונג-פו.

שר הקסמים סימן, והקרב התחיל.

היריב שיחרר קסם לבן כלשהו משרביטו. מארק סובב את השרביט, ובתנועה מהירה ייצר עיגול כחול-לבן שקוף, שהעיף את הקסם חזרה. ועוד עיגול. ועוד אחד.

היריב ניסה לעמוד בקצב שלו.

ואז לפתע מארק הניע בכוח את שרביטו, וחושך סמיך השתרר.

"לומוס."היריב ניסה למצוא אותו. נעזר בכדור האור. נאדה.

"בוּ!"

הוא קפץ לשמע הקול-צמוד לאוזנו.

"אקספליארמוס."

האור חזר. היריב על הרצפה, שרביטו מוטל מעט רחוק ממנו, ומארק בן השלוש עשרה, עומד עם חיוך מלגלג, וקד בטקסיות לקהל המשולהב.

הוא הלך מהזירה בשחצנות, מוקף בקריאות וקונפטי, ויצא אל מאחורי הקלעים.

גם כשיצא מהאולם לחלוטין, עדיין הדהדו ברחוב קריאות "בום קיד! בום קיד! ..." שמו המסחרי.

"ש-לוש! הגעתי!" 

אביו הניע את העיתון לשמע הטון המשתחצן וה... הטון הזה שלו, והמהם משהו מתחת לשפם.

"מה הפעם מיי פמילי? למה לא הייתם בתחרות?"

"מארקי..."  פתחה האם, אך מארק קטע אותה בגסות "אמאאאא! תפסיקי לקרוא לי "מארקי!" אני כבר בוגר! אני ה-אלוף עם ה' ה... הדגשה?" הוא ננער מההתלבטות הרגעית, שנבעה מחוסר ידע בסיסי בדקדוק או קריאת ספרים, וחזר לטון הקודם "של אולימפיידת הקסמים! הבסתי את כל היריבים כמו היפוגריף על גופת סמור!"

אחותו, נני, העוותה את פניה לשמע הדימוי. "אתה צריך לקרוא קצת יותר! הדימויים שלך-בשפל המדרגה!"

מארק נתן בה מבט מאיים והמשיך בנאומו החוצב להבות מים. "זה היה חצי גמר! למה לא באתם? היה אדיר! הוא אפילו לא יריב, הבנדאם הזה!"

"אתה צריך להבין מר מארק, הוד רוממותך." אמו זייפה קידה לעגנית. שגרמה למארק לנשוף בכעס דרך אפו.

"...שיש לנו עוד דברים לעשות חוץ מללכת כל יום לראות אותך נלחם בקוסם אחר. היינו אתך כשזה התחיל. גיבינו אותך-למרות שאתה יודע שדעתנו לא הייתה-ועדיין לא- נוחה מזה שעזבת את בית הספר, עזבת הכל, בשביל להתחרות באולימפיידת הקסמים להיות "אלוף העולם בקסמים" ולזכות בכבוד, שלו, דרך אגב, אתה זוכה כבר עכשיו. עוד לפני שאתה "אלוף העולם בקסמים." 

ואתה צריך גם לזכור שכבוד בא, כבוד הול..."

"אני הולך. לא כבוד. אני הולך לישון. לילה טוב לכם משפחה לא מפרגנת. חלומות פז."

		הפרק הבא