שלד בארון הקבורה

תודה לכל מי שהגיב, המליץ, או נרשם.

הפרקים לא יעלו בתדירות כזאת גבוהה, אבל אני אשתדל לעשות לפחות 1 לשבוע.

תהנו!

הארי גנח ביאוש, ודפק את אגרופו לתוך הקיר.

"כמה זמן?!" שאל בעצבים, וחיכה בקוצר רוח שהינשוף הארור כבר יבוא.

הוא נשכב על המיטה, מביט בשקיעה המרהיבה, ומצפה לכדור נוצות לבן, שלא איחר לבוא.

לילית לבנה מגונדרת, נחתה על מיטתו. היא הפילה לרגליו מכתב קלף, והתעופפה.

הארי פתח את המכתב.

הארי היקר,

אנחנו משתדלים להתאושש מבואו של וולדמורט, אבל עד שהסדר ישוב לכינו, לא אוכל לשלוח לך מכתבים בתדירות גבוהה.

שלומי נהדר, תודה ששאלת, הוסיפו עוד 20 אנשים למחלקה, ואני מפקד עליהם!

המוגלגים המסכנים נוהרים לקדוש מנגו בהמוניהם, ומלאי שיקויי הזיכרון כבר מתחיל להידלדל.

אני מקווה ששלומך טוב.

מה שלומם של רון והרמיוני? 

אם תפגוש את רון, ג'יני ופרד, תגיד להם שאמא מחכה שישלחו לה מכתב, והיא משתגעת מדאגה.

בנוגע לשאלתך, מלאי מחוללי הזמן התנפץ מתי שבאתם לאולם הנבואות, אבל אני חושב שאוכל לסדר לך מחולל זמן אחד, תן לי כמה ימים.

אני חושב שקינגסלי יוכל לטפל בעניין, אבל בשביל מה נחוץ לך מחולל זמן?

אל תגיד לי שאתה רוצה לחזור אחורה בזמן ולדאוג שוולדמורט לא יהיה קיים?!

לשחק בזמן זה מאד מסוכן הארי, זה יכול לגרום לבעיות שאפילו לא חשבת עליהם. אם זה מה שאתה רוצה, אני מצטער, אבל לא אוכל לספק לך מחולל זמן.

אנא תן לי תשובה במהירות.

ארתור

הדוויג עדיין לא הגיע, אז הארי התיישב לצד שולחנו, והתחיל לנסח תשובה:

אדון וויזלי היקר,

אני שמח לשמוע שקודמת בעבודה.

שלומי טוב, וגם שלומם של רון והרמיוני.

ג'יני ופרד עדיין לא התאוששו ממתו של ג'ורג', אבל אמסור להם את הודעתה של גברת וויזלי.

לצערי לא אוכל להודיע לך למה אני זקוק למחולל זמן, אבל זה חשוב לי מאד.

המשך יום נעים.

הארי

כמה דקות לאחר מכן, נכנסה הדוויג דרך החלון, מחזיקה במקורה עכבר מת מתנדנד.

"יופי שהגעת!" קרא הארי, ומיהר לקשור לרגלה את המכתב.

"תביאי את זה לאדון וויזלי, טוב?"

הדוויג נראתה מעט מורגזת שלא נתנו לה לאכול, אבל עלתה לשמיים, ותוך כמה שניות כבר נעלמה בקו האופק.

"הארי?" שאל קול.

הארי הסתובב, ומצא את רון, לבוש פיג'מה, עומד ומסתכל בו.

"מה?"

"למי שלחת מכתב הרגע?"

"לא משנה."

"למי?"

"ל... אבא שלך."

"למה שלחת מכתב לאבא שלי?"

"אמ... רציתי להתעדכן בעניני משרד הקסמים."

"הארי, אל תעבוד עלי. למה שלחת לאבא מכתב?"

הארי נאנח. הוא היה יכול לא לספר, אבל גם ככה תיכנן לגלות לרון ולהרמיוני. עדיף מוקדם מאשר לעולם לא.

"בסדר, אני אספר לך. אבל אני רוצה שגם הרמיוני תשמע."

"מה?!" שאלה הרמיוני בקול מזועזע.

"אין סיכוי!"

רון הביט בהארי בעיניים פעורות לרווחה.

"אני יודע שאתה רוצה את זה חבר, אבל זה כבר מוגזם."

"הארי! אתה לא תעשה את זה!" קרראה הרמיוני בקול צווחני.

הארי הביט ברון בתקווה לעזרה.

רון העביר את מבטו בין הארי להרמיוני ולבסוף החליט: "בזה אנחנו לא נעזור לך חבר. אתה לא תעשה את זה."

"לא!" קבע הארי נחרצות. "כבר החלטתי, ואני עושה את זה." הוא יצא מהחדר בסערה, והשאיר את רון והרמיוני לבד.

הם החליפו מבטים.

"או, או." אמרה הרמיוני, "זה לא יהיה טוב."

"לשם שינוי אני מסכים איתך."

הפרק הקודם		הפרק הבא