הפוני הקטן שלי- הדור הבא

שלום קוראים נכבדים! ברוכים הבאים לפאנפיק הרציני הראשון באתר על הפוני הקטן שלי: חברות היא קסם.

אולי זה יפתיע חלק מכם, אבל לסדרת הקטנטנים הזאת יש קהל מעריצים לא קטן בכלל, במיוחד בחו"ל. אני אחת מקהל המעריצים הזה, ולכן החלטתי לכתוב את הפאנפיק שלפניכם.

כפי שכתבתי בתקציר, הפאנפיק מכיל ספוילרים מאוד רציניים לסדרה ובמיוחד לסיום שלה, אז שימו לב!

הזכויות על הפוני הקטן שלי שייכות לחברה הסברו וליוצרת הסדרה, לורן פאוסט. קריאה מהנה!

סוסת פוני ארץ* ורודה הגיעה לפוניוויל. היא לבשה שמלה ירוקה, משקפי שמש אדומים בצורת כוכבים, כובע לבן רחב שוליים ונעליים צהובות.

היא עברה ליד פונים, גריפינים, חמורים ואפילו קירינית אחת. כולם נופפו לה או אמרו לה שלום, אך היא התעלמה מכולם.

היא יצאה מהעיר ופסעה לעבר יער אברפרי. היא עשתה את דרכה בין הענפים והגפנים, כשלפתע היא ראתה עיניים כחולות מציצות אליה מבין הצללים. היא התנשמה ונרתעה לאחור.

"אל חשש ואל רעדה, כי אני לא אויבת, אני ידידה," אמרה בעלת העיניים, זברה מבוגרת שיצאה מבין הענפים.

הזברה לא היתה זקנה לחלוטין, אך היו לה קמטים של גיל מתחת לעיניה. אם גם לפונית הורודה היו כאלה, משקפי השמש הסתירו אותם.

סוסת הפוני נשפה בהקלה.

"אני היא זקורה, אמנית המזור. האם יש דבר בו אוכל לעזור?" שאלה הזברה את הפונית בחיוך ידידותי.

הפונית הנידה בראשה לשלילה.

"אם כך, להתראות, פונית יקרה. ותני לי לדעת אם תזדקקי לעזרה!" אמרה זקורה ונעלמה שוב לתוך היער.

סוסת הפוני הורודה המשיכה ללכת, וכשהיה נדמה לה שהיא מחוץ לטווח השמיעה של הזברה היא הפטירה, בקול מעט גבוה וילדותי מדי בשביל סוסה בוגרת: "חרוזים..."

היא הלכה עד שהיא יצאה מהיער, הגיעה לגשר, עברה אותו והלכה בשביל אל השרידים של טירת שתי האחיות.

היא עברה בשער של הטירה ההרוסה והביטה במחוז חפצה:

עץ מתנשא לגובה בצבע כחול-סגול עם עלים ורדרדים, שהגזע שלו היה כמו מגדל עם מדרגות, מרפסות וגג בצורת כיפה וכולו היה נראה כאילו הוא עשוי מקריסטל.

סוסת הפוני התקרבה אל העץ באיטיות.

"בית העץ של שישיית התלמידים!" קראה בעליזות צ'נג'לינגית** תכולה עם עיניים ירוקות.

היא הפתיעה את הפונית הורודה וגרמה לה לקפוץ מבהלה.

"כמובן, הם כבר מזמן לא תלמידים," היא הוסיפה בידענות, "ידעת שהם בנו אותו מהשרידים של עץ ההרמוניה ואז הוא הפך לעץ-טירה-מגניב-יהלומי כזה בהתפרצות של קסם?"

הפונית הורודה הנהנה.

"זה קרה לפני שנים! כשהנסיכה סלסטיה עוד שלטה על אקווסטריה!" סיפרה לה הצ'נג'לינגית, מרחפת מרוב התרגשות, "אוווווווו! רוצה שאני אעשה סיור?"

הפונית הורודה הנידה בראשה לשלילה.

"אהההההה, הבנתי, את רוצה ללמוד את הסודות לבד. אני לא אפריע לך!" ובמילים אלה היא נופפה בכנפי החרק הכתומות שלה והתעופפה אל גג בית העץ.

הפונית הורודה נכנסה פנימה, אל תוך אולם של בדולח.

היא ניגשה אל הקיר שבחדר העגול, הצמידה אליו את ראשה מתחת לכובע הלבן ואמרה בשקט בקולה הילדותי: "יסוד הצחוק, אני מזמנת אותך."

כלום לא קרה.

"יסוד הצחוק, אני מזמנת אותך," היא חזרה, "יסוד הצחוק, אני מזמנת אותך."

עדיין שום דבר לא קרה.

"יסוד הצחוק, אני מזמנת אותך!" היא צווחה בתסכול והטיחה את ראשה בקיר.

אז היא חשבה לרגע, חייכה בעורמה והשתמשה בשיטה אחרת.

"יסוד הצחוק, הנני מזמנת אותך... באמצעות צחוק! חה חה חה!"

היא צחקה צחוק מזויף.

"חי חי חי! הא הא הא!" היא ניסתה שוב, וצחקה עוד ועוד צחוק שלא היתה בו שמחה.

כשהיא עצרה כדי לנשום, היא שמעה מאחוריה גיחוך.

הפונית הורודה הסתובבה באחת וראתה את הצנג'לינגית שדיברה איתה קודם.

"חשבתי שאת בכלל לא יודעת לדבר!" הצ'נג'לינגית אמרה בחיוך, "לא ידעתי שאת כל כך מצחיקה!"

הפונית הורודה נעצה בה מבט זועף מבעד למשקפי השמש שלה, אבל זה לא כל כך הרשים את הצ'נג'לינגית, שפרצה בצחוק כל כך גדול עד שהיא נשכבה על הרצפה.

צליל חריקה גרם לפונית הורודה להסתובב.

מלבן של בדולח מהקיר סב על צירו וחשף בצידו השני תכשיט מזהב לצוואר שמשובצת בו אבן תכולה בצורת בלון.

הצ'נג'לינגית הפסיקה לצחוק מיד.

"יסוד הצחוק!" היא קראה, נדהמת, "זה לא יכול להיות! הוא נהרס לפני שנים!"

הפונית הורודה לקחה אותו בפיה וענדה אותו.

צבעם של הקירות מסביבם דעך, והצבע של הצ'נג'לינגית דעך אפילו יותר: היא נעשתה אפורה לחלוטין.

"אני לא חושבת שאת אמורה לקחת את זה!" היא קראה בבהלה.

הפונית הורודה בעטה בה בכל הכוח והצ'נג'לינגית הוטחה בקיר ואיבדה את ההכרה.

"ראית יותר מדי," סיננה הפונית.

היא העמיסה את היצורה המעולפת על גבה ויצאה מבית העץ, הולכת בקלילות כאילו היא לא נושאת שום משקל.

השמים מעליה איבדו את צבעם, אבל זה לא היה אכפת לה כל כך.

הפונית הורודה חזרה אל יער אברפרי והלכה שם עד שהיא הגיעה לסלע גדול.

היא הורידה את הצ'נג'לינגית מעליה והזיזה את הסלע במאמץ, חושפת בור.

היא דחפה לתוכו את הצ'נג'לינגית, שעוד לא התעוררה, קפצה פנימה בעצמה והחליקה עד שהגיעה למערה גדולה ובה בריכת מים טבעית שפניה חלקים.

הפונית הכניסה את הצ'נג'לינגית לתוך כלוב גדול שהיה שם ונעלה אותו. אז היא התקרבה לבריכה עד שראתה את השתקפותה במים.

"ובהשתקפותה היא בהתה

למי שחולקת איתה קיוותה

ונשבעה שלא לחוש בעתה

מהסיכוי למצוא סוסה כמותה," היא דיקלמה.

סוסת פוני עלתה מתוך המים, זהה לה לחלוטין:

גם היא היתה ורודה, גם היא לבשה שמלה ירוקה, משקפי שמש אדומים בצורת כוכבים, כובע לבן רחב שוליים ונעליים צהובות, וגם היא ענדה את יסוד הצחוק על צווארה.

"תוכנית זדונית," היא אמרה לאט ובשקט בעודה יוצאת מהבריכה.

"נכון מאוד," אמרה לה הפונית הורודה, "עכשיו בואי. אנחנו צריכות להחזיר את זה."

היא נגעה בפרסתה ביסוד הצחוק שלצווארה.

"למה?" שאלה אותה הכפילה.

"אנחנו לא רוצות שאקווסטריה תקרוס... עדיין לא, בכל אופן. אז עלינו להחזיר את אחד מיסודות הצחוק לגרסה החדשה של עץ ההרמוניה."

הכפילה נעצה בה מבט זועף.

"ואת מצפה ממני לוותר על שלי?" היא שאלה.

"ברור שלא," אמרה הפונית, "אוותר על שלי. אין לדעת איך עץ ההרמוניה יגיב אם נחזיר לו חיקוי."

הכפילה חייכה חיוך מרושע.

"בואי נעבור לשלב הבא בתכנית הזדונית שלנו."

המשך יבוא...

*ככה קראו לזה בפרק המדובב לעברית שראיתי, התכוונתי ל Earth Pony- פוני שאין לו קרן או כנפיים.

**איך עדיף לקרוא להם בעברית, צ'נג'לינגים, משני צורה או בכלל שם אחר? מדובר ביצורים שנראים כמו שילוב בין חרקים לפונים והם יכולים להפוך ליצורים ודברים אחרים.

		הפרק הבא