סקיבית

היי...

בפרק הזה אר כבר בת חמש עשרה,

תתכוננו לגלות משהו מיוחד!

אר הכניסה את הפרטים האחרונים לתיקה, היא הסתכלה על חדרה העלוב, היא לא תשוב לפה יותר.

לאחר ארבע שנים של סבל ועלבונות החליטה אר שהיא עוזבת את הבית, היא אומנם רק בת חמש עשרה אבל היא לא יכלה לסבול עוד שניה.

היא החליטה לעזוב מוקדם בבוקר, בלילה שאחרי יום הולדתה השבע עשרה של אנה, זה יצא בערך בתחילת הקיץ, כשאנה חזרה מהלימודים.

אר לא ידעה עדיין לאן תלך, היה לה כמה אפשרויות אבל היא פסלה את רובן: הקלחת הרותחת (היא תוכל לפגוש שם אנשים שהיא מכירה ואר רצתה להתנתק מכל הקוסמים), הבית של אוליביה (שאלות מביכות...) , פונדקים אחרים (עדיין יש שם קוסמים...)

אר חשבה ללכת לפונדק ראש החזיר ולשהות שם כמה שתוכל.

כן, רעיון טוב!

בדיוק חגגו לאנה יום הולדת, היה נורא...

כמובן שממנה התעלמו והיא כבר התרגלה לזה, אבל.. אר הרגישה כאילו... היא לא יכלה להסביר.

אולי געגועים? היא עדיין לא עזבה בכלל.

למי תתגעגע? לניל, הו ניל! הוא תמיד היה שם בשבילה, הוא כבר בן שמונה אבל אר תמיד זכרה אותו כתינוק חמוד וישנוני.

כבר היה מאוחר בלילה ואר כבר היתה צריכה ללכת לישון, היא צריכה לקום מחר בארבע וחצי בבוקר!

מוצפת רגשות ודמעות, היא נרדמה.

היא קמה בבוקר, לאור העובדה שישנה רק שעתיים היא היתה יחסית רעננה ומוכנה לדרך.

היא קמה, התארגנה,  לקחה את התיק ואת כל חסכונותיה מעבודות של סקיבים (יש משפחות קוסמים ששוכרות סקיבים בתור עוזרי בית, מזעזע! אבל לאר לא היתה ברירה)

היא נכנסה לחדרו של ניל, הוא ישן בשלווה על מיטתו, אר התיישבה לצידו וליטפה את שערו החלק והחום.

דמעות הרטיבו את פניה, היא כל כך תתגעגע אליו.

היא הסתכלה על החדר וראתה את המראה הקסומה שלו, זאת שתמיד שמסתכלים עליה, רואים את עצמך עם ניל.

אר קנתה לו את המראה הזאת ליום הולדתו השבע, היא לקחה אותה והניחה בכיסה.

היא שלפה פיסת קלף ועט וכתבה לו מכתב:

ניל היקר:

אתה בטח התעוררת ואני לא פה, וזה מהסיבה הפשוטה שעזבתי.

חשוב לי שתדע שאני חושבת עליך כל הזמן, לא משנה איפה אני.

אני לא יכולה להגיד לך איפה אני ובבקשה אל תנסה לשלוח אליי ינשוף.

בגלל שאני סקיבית אני כנראה אלך להשתלב בעולם המוגלגים.

אני אוהבת אותך תמיד!

עד השמיים עם נימבוס אלפיים!

אר❤

נ״ב: אני לקחתי את המראה, מקווה שזה בסדר ובבקשה אל תספר לאמא או לאנה או לאבא כלום ממה שכתבתי.

עד השמיים עם נימבוס אלפיים זה ביטוי שאר וניל המציאו מזמן, הם צחקו ממנו בגלל שאין דבר כזה נימבוס אלפיים...

דמעותיה של אר נשרו על המכתב, היא קיפלה אותו היטב ושמה אותו מתחת לכרית של ניל.

פתאום הכתה בה הרגשה מוזרה, אולי נבטל את העזיבה ונעזוב בזמן אחר? אר ניסתה להתגבר על עצמה אבל הגעגועים לניל שיגעו אותה.

היא החליטה להשאר עוד חמש דקות ליד המיטה של ניל ואז תעזוב.

היא ישבה לידו ולטפה אותו, בעיניים דומעות כמו שהיה קטן לחשה לו:

״להתראות״.

כמה כוח היתה צריכה כדי לקום.

היא נתנה לו נשיקה על מצחו והלכה, פשוט הלכה.

היא נכנסה לחדר של אנה, רק כדי להסתכל עליה פעם אחרונה.

היא נכנסה לחדר של הוריה והניחה שם פתק שלא היה כתוב שם כלום מלבד:

היי

הבת הסקיבית שלכם עזבה.

להתראות.

היא יצאה מהבית והלכה לכיוון הרכבת, שם היא חיכתה במשך שעה.

היא לקחה כמה רכבות כדי להגיע לעיירה מוגלגית ליד הוגסמיד.

היא הלכה ברגל שעה, אבל היא רק חשבה על ניל, איך הוא הגיב? הוריה בטח שמחו, סוף סוף הם יכולים להכחיש כל קשר מהבת הסקיבית שלהם.

כשהגיעה להוגסמיד מיהרה לעבר ראש החזיר, היא לא רצתה שיבחינו בה.

בעל הפונדק הופתע לראות נערה צעירה אבל מייד הוביל אותה לחדר מעופש.

היא הניחה את התיק על הרצפה, ונשכבה על המיטה.

היא נתנה לדמעות לזלוג, זהו עכשיו זה רק היא, לבד.

לבנתיים בבית משפחת פיג:

ניל התעורר, הוא הרגיש שיש משהו מתחת לכרית שלו.

מכתב, מעניין.

כשקרה את תכולת המכתב עיניו נמלאו דמעות.

״אר.. ארי.. איפה את?״ הוא התייפח.

הוא אהב אותה כל כך.

לפתע הוא ראה את אימו בפתח הדלת, הוא מיהר להחזיר את המכתב לכיס.

״איפה ארבלה?״ שאלה בקול נוקשה.

רק אמא של אר קראה לה ארבלה, כולם פשוט קראו לה אר, כשאימה של אר קראה לה אר אז סימן שהיא עשתה משהו ממש טוב.

״לא יודע..״ מילמל ניל, הוא באמת לא ידע.

מאותו יום אף אחד לא דיבר על אר בבית הזה.

חוץ מניל שכתב לה מכתבים בסתר, אבל לא שלח אותם, אר אמרה בפירוש שלא.

בטח הבנתם מי זאת אר...

שתי תגובות ויש המשך!

תודה שקראתם❤❤❤ 

הפרק הקודם		הפרק הבא