ברגעים האחרונים

כל חברי המסדר שהיו בכיכר גרימולד מספר 12 יצאו למשימה. 

"סיריוס, לא!" אמר לי רמוס כשהוא מנסה לחסום אותי מללכת למשימה.

"אני חייב להציל את הארי!" אני צועק אליו.

"הארי היה יותר שמח אילו הייתה נשאר פה!" רמוס לא נשאר חייב.

"אני הולך וזהו. ירחוני." רמוס נאנח ונותן לי לעבור.

"רק אל תתחרט על זה." מלמל רמוס כשעברתי לידו. 

אנחנו מגיעים למחלקת המסתורין ורואה את הארי לבד מול האוכלי מוות. 

"הארי!!" אני צורח. אין לו סיכוי.

אני רץ אליו מתחמק מקללות. "אתה חייב לקחת את כולם וללכת מכאן." 

"אני לא יכול להשאיר אותך כאן."

עשית מספיק. היית מעולה. הגיע הזמן שחברי המסדר יקחו את העניין בידיים." אני אומר למרות שאני רוצה שהארי ישאר לידי.

אני רואה במרחק את טונקס נלחמת עם בת דודתי החמודה והנחמדה בלטריקס.

אני שומע את הארי משליך קללה מעבר לכתפו על אוכל מוות שלא הבחנתי בו.

"יפה, כל הכבוד!" אני תופח על כתפו ורואה את טונקס נופלת מהקרב שלה ושל בלטריקס.

כשהחיוך עדיין על פניי אני רואה אותה משליכה את הקללה הממיתה.

אני יודע שאני צריך לזוז אבל רגליי נטועות במקומם.

חלק בי לא רוצה לזוז. חלק בי רוצה למות. רוצה לראות את ג'יימס שוב. רוצה לראות את כולם. את כל מי שהקריב את חייו בשביל מטרה זהה. 

אני מחייך על המחשבה שאראה את ג'יימס שוב.

אני נזכר בימים הטובים.

בפעם הראשונה שהפכתי לדמות כלב.

כשאני וג'יימס הפכנו אנימגוסים שלנו והדבר הראשון שרצינו ללמוד זה איך להתחבק.

כשראיתי את הארי לראשונה.

יצאתי אז עם איזה בחורה חתיכה מלונדון. הייתי צריך לבטל איתה כי ג'יימס שלח לי מכתב דחוף שלילי ילדה.

הגעתי לבית של הפוטרים אחוז התרגשות. 

אני נכנס מצפה לראות את לילי מביטה בתינוק מאהבה ואת ג'יימס מתלונן על זה שהוא דומה ללילי ולא לו.

במקום זה אני רואה את לילי מביטה בתינוק בעיניים אוהבות של אמא טריה ואת ג'יימס צורח מהתרגשות כשהוא מגלה שהתינוק נראה כמעט כמוהו. חוץ מהעיניים. העיניים של לילי.

"היי סיריוס לא ראיתי שנכנסת!"  וקפץ עליי בחיוך.

"מישהו כאן שמח!" אני מחבק אותו.

"אני הפכתי לאבא סיריוס! אתה שומע?! הפכתי לאבא!" ג'יימס צהל.

"אני שומע, ג'יימס. למרות שנולד לך בן אני עדיין לא חרש." אני אומר בחיבה.

"ותראה הוא כל כך דומה לי! תסתכל על העיניים  שלו הם בדיוק כמו של לילי!"

"סיריוס?" שאלה לילי ברכות. רק בקושי מנתקת את עיניה מהתינוק המתוק.

"כן, לילי?" אני שואל, שמח שהיא מתכוונת לקפוץ עליי בחיבוק מוחץ עצמות.

"אני וג'יימס חשבנו על זה ו.." היא עצרה. נותנת לג'יימס להמשיך אותה בהתלהבות של ילד קטן.

"אתה תהיה הסנדק שלו!" 

אני מתעורר ממחשבותי כשאור ירוק מסנוור את עיני אני מחייך. נזכר ברגע המאושר שקרה אחר כך.

הפרק הקודם		הפרק הבא