אחותי הקטנה

מגי ישבה בתא הרכבת לבדה. היא לא הכירה אף אחד אחר שנסע להוגוורטס.
 היא בילתה את הנסיעה בהתבוננות בחלון התא הקטן.
היא חשבה כמה תתגעגע לחברתה הטובה מאי שלפתע, מי אם לא מאי פתחה את דלת התא!

"מאי!" זעקה מגי "מה את עושה כאן? את גם הולכת להוגוורטס???"  "בטח! מה לא סיפרתי לך???"  "לא!" 
"לא משנה" המשיכה מאי בשלווה מאד לא אופיינית לה "אני יכולה לשבת?"
"אמ... ברור..." מגי לא היתה רגילה לגינונים כאלה מצד חברתה.
איך לא זיהתה את זה אז? היא שאלה את עצמה כל פעם שנזכרה באותו יום.

הם הגיעו לאולם הגדול ופרופסור מקגונגל התחילה להקריא את שמות התלמידים החדשים.
"אלין מוסקה" אלין התיישבה על השרפרף הנמוך וחבשה את המיצפנת לראשה. "רייבנקלו!"
"פופי נלסון" "האפלפף!"
"מאי בריגני" המצנפת חשבה במשך כ5 דקות עד שהחליטה לגבי מאי וגם אז קולה הבטוח והחזק היה הססני. "ס-סלית'רין..."
מגי הייתה שבורה.
היא כל כך רצתה להיות בגריפינדור בגלל לילי והיא רצתה שמאי תהיה איתה.
"מגי אוואנס" מגי התיישבה על השרפרף והמצנפת צעקה בקול:
"גריפינדור!"

 אם לא יהיו עד 6 תגובות רוצות המשך אז כנראה שאני לא אמשיך כי אין לי כל כך רעיונות המשך...

הפרק הקודם		הפרק הבא