מלון האימה

"מה זה המקום הזה?” מלמל רון.

הם עמדו בלובי של המלון קורונה, אחרי נסיעה ארוכה ברכבת ואז עוד סחרור של מפתחות מעבר והנה הם כאן, עומדים בלובי של המלון קורנה.

הארי פער את עיניו והביט סביבו בסקרנות. הלובי היה מטונף! המוני קליפות של פיצוחים היו מפוזרים על הרצפה, עטיפות של סיגריות, וכל מיני גושים אפרוריים ודביקים שהארי לא היה בטוח מה הם היו בימים יפים יותר.

פרופסורה מקונגל שלפה את שרביטה ומלמלה איזה משהו, כל הפיצוחים והסיגריות נעלמו אבל הרצפה הייתה עדיין אפורה ומלאה בגושים דביקים בלתי מזוהים.

"טוב,” אמרה מקונגל. “אממ.. כדאי שנעלה לחדרים.” היא העיפה סביבה מבט מלא בגועל.

"היי חברה,” בחור ג'ינג'י מתולתל הופיע ליד המעלית. “רק רציתי להודיע ש – המעלית לא עובדת, אז תעלו במדרגות...”

"אוקי,” פרופסור מקונגל חייכה חיוך מאולץ. “טוב, אז אה – קדימה, בואו נעלה.”

וכך את החצי שעה הבאה הם העבירו בעליית מדרגות. הארי הצטער שהוא העמיס כל כך הרבה במזוודה שלו.

המון ילדים פצחו במקהלת שיעולים מאסיבית ועד מהרה הארי ורון והרמיוני הצטרפו אליהם. נדמה היה שמתרחשת שם תחרות שיעולים...

לאחר הארי סוף כל סוף העלה את המזוודה שלו לקומה השלישית (זאת הייתה הקומה היחידה עם חדרים פנויים) הבחור הג'ינג'י הופיע שוב והודיע להם שהמזוודות נמצאות בקומה השנייה בחדר האחרון.

וכך במקהלה של רטינות מעורבבת בשיעולים הם ירדו בחזרה לקומה השנייה והניחו את החפצים שלהם בחדר האחרון שבקומה.

"אני שונא את המקום הזה,” אמר רון לאחר שחזרו בחזרה לקומה השלישית. “אני שונא אותו.”

"אוו רון,” צחקה הרמיוני. “אנחנו כאן בסך הכל שעה, אל תפתח כזה מהר דעות שליליות, אנחנו הולכים לבלות פה עוד עשרה ימים לפחות.”

"תודה על העידוד,” מלמלו הארי ורן יחד.

"הנה, מצאתי חדר ריק,” אמרה הרמיוני לפתע. היא פתחה את הדלת. הדר היה קטן, עם חלון אחד שממול הדלת. ארון מתכת עמד בפינה ומיטת קומותיים הייתה צמודה לקיר.

"אוו, יש פה רק מקום לשניים,” מלמל רון.

"זה בסדר,” אמר הארי. “שניכם תהיו ביחד, אני אמצא לי כבר חדר.”

"אתה בטוח?” שאלה הרמיוני.

"כן!” ענה הארי.

הרמיוני ורון פלטו קריאת סמחה ונכנסו אל החדר מצחקקים. הארי גלג את עיניו. ופנה לחפש לעצמו חדר.

חיפוש חדר עם מיטה פנויה היה משימה ממש ממש קשה.

כעבור בערך עשר דקות, הוא הגיע לחדר האחרון.

שני המיטות שבו היו ריקות.

"ייש,” קרא הארי בשמחה. הוא ניגש למיטה התחתונה במיטת קומתיים והתרפק עליה. לא סתם מיטה פנויה אלא חדר ריק רק בשבילו. ואז הוא שם לב לדלת שהייתה בפינת החדר. זה לא סתם חדר ריק אלא שיש לו פה גם מקלחת פרטית. הוא לא יכל לבקש יותר!

הוא כמעט התחיל לרקוד משמחה אלא שלפתע הדלת נפתחה ודמות מוכרת להחריד יצאה מהמקלחת.

הפרק הקודם