המלון לדמויות ספרותיות

הקדמה

"המלון שהוויזלים, הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר הגיעו אליו לא היה מלון רגיל. זה היה מלון שאיפשר שילוב של עולמות מקבילים וכך גם פגישה של הדמויות הספרותיות האהובות ביותר…"

קונור קרא את שורותיו הראשונות של ספר מוזר ביותר. הוא שהה כרגע בעולם האגדות יחד עם אחותו שמיותר להזכיר שהייתה לחוצה, מאוד.

קונור החזיק ביד אחת את הספר וביד השניה את שיקוי השער, שזכור לנו היטב.

אלכס הכינה עוד קצת. רק ליתר ביטחון.

קונור חשב לנסות אותו אבל התחיל לחשוב שזה לא רעיון טוב. הוא הושיט את ידו קדימה בכוונה להחזיר את הספר למקום כשאלכס התפרצה לספרייה ממלמלת לעצמה בלחץ. היא לא שמה לב לקונור והתנגשה בו. 

מה שגרם לשיקוי להישפך על הספר, לאלכס ולקונור ליפול ולפיצוץ כחול ענקי שקונור היה די בטוח שלא היה אמור לקרות.

פרק ראשון

פרסי התעורר בחדר שממש לא היה ביתן פוסידון. הוא קם מבולבל והסתכל על החדר. (הוא לא הרגיש מפוחד. זה גרם לתהות מעט אבל הוא התעלם מזה כי הוא מוח אצה.) הוא שכב במיטה עשויה עץ בעלת מצעים כחולים, ליד המיטה עמדה שידה ועליה מעטפה סגורה שיועדה לפרסי ג'קסון, וחולצת מחנה החצויים וג'ינס.

הוא פתח את המעטפה בסקרנות. (מי שולח היום מכתבים?) על הדף היה כתוב….

נ.מ. הארי פוטר

"הארי פוטר היקר,

הינך נמצא במלון לדמויות ספרותיות.

אתה תשהה כאן כמה ימים.

אל דאגה לא נפגע בך.

נ"ב

לך קפיטריה."

זהו. רק זה.

ובאופן מוזר, כל הדאגה, שלא הייתה רבה, נעלמה. למכתב הייתה מצורפת מפה, הקפיטריה הייתה מסומנת בעיגול אדום. הארי החל ללכת בעקבות המפה אבל נעצר להסתכל ברגע שיצא מן החדר.

מחוץ לחדר היה מסדרון ארוך. הוא ראה כמה נערים, חלקם לבושים בחולצות כתומות עם הכיתוב "מחנה החצויים" וחלקם בחולצות סגולות עם האותיות "SPQR"  מתחבקים והולכים לכיוון המדרגות, הארי שם לב אליהן רק עכשיו, שהיו רחוק בקצה המסדרון. הוא ראה גם נערה בעלת שיער שחור אסוף בתסרוקת מוזרה, עיניים בהירות מדי ובגדים מוזרים בגוונים חומים וירוקים. והיא הייתה יחפה. 

להארי נמאס להסתכל והוא פנה לכיוון המדרגות.

נ.מ. שש (בני לוריאן)

התוכנית שלי להיום לא כללו שום דבר מזה. 

לא להתעורר בחדר לא מוכר; לא לגלות שסאם לא איתי; וממש לא לאכול את ארוחת הבוקר שלי בקפיטריה עם עוד מלא אנשים מוזרים!

כעסתי. ברור שכעסתי! רק הבסנו את סטרקוס רא לפני שנה וכבר אני נזרקת לעוד צרות!

למזלי כשאני יוצאת מהחדר המחניק עם המפה בידי אני רואה את סאם. אני קופצת עליו והוא נבהל כשאני מחבקת אותו. "שש. מזל! כבר חשבתי שרק אני פה!" הוא אומר, "ראית את ג'ון ומרינה? או אלה?" הוא ממשיך ושואל. אני לא מספיקה לענות וג'ון ומרינה מופיעים מאחוריו. מה שאומר שבטח גם השאר פה.

נ.מ. כללי 

אנג, קטרה, סוקה, טוף וצוקו שמרו מרחק בטוח מקורה, אסאמי, בולין, אופל ומקו. היה להם די מוזר לפגוש אנשים מהעתיד/עבר.

כשהגיעו לקפיטריה. טוף סתמה את אוזניה וכשלה אחורה. "כמה רעש!" רטנה. ברגע שאמרה את זה נשמע קול משום מקום שאמר: "כולם מתבקשים להיות בשקט בשל צרכי הנוכחים." כולם השתתקו והצעקות פסקו. כעבור רגע קלטה אסאמי את ג'ינורה שאותתה להם לבוא לשבת לידה. קטרה ראתה לאן הם הולכים והובילה את חבריה לשולחן הרחוק משם ביותר.

ליד ג'ינורה ישבה נערה שניצוץ כחול מוזר נראה בעיניה. היא דיברה עם ג'ינורה ונראה היה שהן מדברות כבר זמן מה. "זאת אלה." הציגה ג'ינורה את הנערה. אלה, הינהנה ושאלה, "ראיתם נערה בלונדינית מאיימת? נערה שנראת עדינה עם שיער כהה? נער עם שיער מתולתל שחור? נער עם גדם?"  היא נראת לחוצה. כאילו ממש חשוב לה לראות אותם. אופל נזכרה בנערה בעלת השיער הבלונדיני שמחצה בחיבוק נער בעל שיער מתולתל שראתה בדרך. "כן," אמרה "הם היו במסדרון. כנראה שהם בדרך לכאן." אלה הינהנה בהקלה ועצמה את עיניה בריכוז. השאר בהו בה בחוסר הבנה מוחלט.

אלה התרכזה, אבל נראה שהיא לא  הצליחה לעשות מה שלא ניסתה לעשות כי היא פקחה את עיניה והרביצה לשולחן בתסכול. מה שיצר בו שקע. 

"למה אתם חושבים שהביאו אותנו לכאן?" שאלה ג'ינורה, "בטח בשביל שנכיר את האנשים פה. שמתי לב שלכל אחד ממי שכאן יש כנראה היסטוריה. כלומר, הם לא בוטחים באף אחד מיד." אמר מקו והמשיך, "האנשים בחולצות הטריקו הכתומות והסגולות היו סופר חשדנים ונראה שהם ממש מתוסכלים." הוא עצר. נראה שאלה הבינה כי היא ממשיכה אותו, "כאילו… נמאס להם מהצרות. אני יכולה להזדהות עם זה. לפני שנה הצלתי את העולם. לפחות במקום ממנו אני מגיעה. אני והחברים שלי נולדנו למלחמה. אחת מאיתנו כמעט לא ידעה מה לעשות עם עצמה כשניצחנו. היא כמעט השתגעה." 

נ.מ. המנהל

הסתכלתי על הדמויות היושבות ומשוחחות בקפיטריה, ראיתי את ג'ינורה ואלה, שהפכו לחברות טובות, וחייכתי. זאת הרי הייתה המטרה במלון הזה. הסתכלתי בדראקו מאלפוי מדבר עם צוקו, הם הזדהו מעט בסיפוריהם, שניהם היו הרעים בשלב כלשהו. הסתכלתי ברוגז בחצויים, שנשארו ביחד. הם לא היו אמורים להיפגש. לא בשלב מוקדם כל כך. קודם חברים חדשים. אחרי זה ישנים. אבל אז נזכרתי בזוג הציידות שישבו בירכתי החדר בשולחן לבד. ראיתי איך מרינה וג'ון מבקשים לשבת בשולחן. וגם איך שש וסאם שפגשו כבר את חבריהם ולמרות זאת הלכו לשולחן אחר. נראה שהם, כמו מקו ואלה, הבינו את מטרת המלון... 

אמ.. כן. שירה שמאי המליצה לי להפוך את זה לפאנפיק בפני עצמו. אז עם אזהרה שאולי אני נוטשת, מוזמנים להירשם...

		הפרק הבא