המלון לדמויות ספרותיות

אזהרה! הפרק מכיל ספויילרים רציניים!!!

פרק שלישי: סוף כל סוף אוכל! ו… רגע, אנחנו כוכבי קולנוע?

האוכל עשה טוב לכולם והריבים פסקו. פרסי ג'קסון נהנה מפנקייקים כחולים והכשפים נהנו מהאוכל הלא מוכר.

אלכס וקונר ביילי ישבו בשולחן לבד וניסו להבין מה קרה. "רצית לנסות את שיקוי השער," אמרה אלכס לקונר, "התחרטת ואז התנגשתי בך ו… זה!" היא החוותה בידה סביב. קונר הינהן לאישור.

"אולי זה בגלל שכל השיקוי נשפך?" הציע, "או כי הוא לא היה מוכן?" אלכס הנידה בראשה לשלילה. "הוא היה מוכן וכמו גדולה לא אמורה להשפיע." הסבירה ואז הציעה, "אולי זה משהו בספר?" הם נאנחו. 

מאז שהגיעו לכאן הם מנסים לחשוב על דרך לחזור הבייתה. אבל הם לא מצאו כלום, כל אפשרות שמצאו התבררה כעוד מבוי סתום…

נ.מ. שש (בני לוריאן)

התיישבנו בשולחן עם כמה נערים שנראו מאוד מבולבלים ומזועזעים. נפרדנו מג'ון ומרינה בהתחלה, כדי להבין יותר מהר מה הולך כאן. הופתעתי לראות את ג'ון מגיע מהר מאוד ומבקש לשבת איתנו. (הוא הגיע אחרי הריבים שהתפרצו כמו גל ואז נעלמו אפילו עוד יותר מהר.) 

"מרינה הלכה לחפש את אלה." אמר כששאלתי אותו איפה מרינה. 

ישבנו בשתיקה כמה זמן ואז אחד מהנערים, שהיה לבוש בכחול והייתה לו תסרוקת גלח בשני הצדדים של הראש וקוקו באמצע, אמר, "אמ… אני סוקה. זאת קטרה," הוא הצביע על נערה שזופה לבושה בכחול עם תסרוקת חצי גולגול או קוקו שישבה לצידו, "זה אנג," הוא הצביע על נער קירח שחץ כחול על ראשו, "זאת טוף," הוא הצביע על הנערה שחורת השיער והנמוכה, "וזה צוקו." הוא הצביע על הנער המצולק.

"אני שש." אמרתי. "סאם." אמר סאם וג'ון הציג את עצמו אחריו. 

הקול שקרא לשולחן שלנו לגשת לקחת אוכל קטע את השתיקה המביכה.

נ.מ. כללי

אחרי שכולם אכלו נשמעה קריאה, "כולם לצאת מהקפיטרייה! באופן מסודר!" ובגלל שכולם כבר ילדים בוגרים אז הם נדחפו בבלאגן ובבלבול החוצה. משום מה, הדלת שנכנסו ממנה הובילה עכשיו לתוך אולם קולנוע. 

כולם נעצרו בפתח ואז הקול אמר להם להתיישב אז כולם, שוב, בבגרות רבה, נדחפו בבלאגן כדי למצוא כיסא פנוי. אחרי שכולם נרגעו והתיישבו ושוב יש שקט, מתחיל להתנגן סרט. הם ישבו שם זמן שהרגיש כמו כמה דקות ואולי היה באמת כמה דקות, כי לאף אחד לא כאב הראש. הסרט שהתנגן היה סרט שסיפר את קורתיהם של פרסי ג'קסון והשבעה, לאחר מכן בני לוריאן, אווטאר, לפי הזמנים, אלכס וקונר ביילי ולבסוף תלמידי הוגוורטס. 

אם מישהו לא בכה כשאנבת' ופרסי נפלו לטרטרוס, אז הוא בכה כששרה מתה. אם מישהו לא בכה כששרה מתה, אז הוא בכה כשיואה מתה. אם לא כשיואה מתה, אז כשקורה נפגעה מהרעל בקרב נגד זאהיר. עם לא כשקורה נפגעה מהרעל, אז כשהפיה הסנדקית מתה. אם לא כשהפיה הסנדקית מתה, אז כשסיריוס מת. 

אף לא איש אחד נשאר בעיניים יבשות.

כולם מלאים השתאות כשהם מובלים לחדריהם. רק שעכשיו אין שם חדרים, יש שם אולם שינה גדול מלא בשקי שינה. כולם נשכבים אבל אף אחד לא באמת מצליח להירדם. 

נ.מ. פרסי

אם בת אפרודיטה מציאה לכם לשחק אמת או חובה, תברחו. אם זה באולם שינה מלא בדמויות על טבעיות, תברחו ממש ממש מהר.

אני לא עשיתי את זה.

"יאיי!" קיפצה פייפר בשמחה כשכולנו הסכמנו. הנערים מהוגוורטס שאלו בהיסוס אם הם יכולים להצטרף ואז גם הכשפים היותר עתידניים. 

כשכולם התיישבו פייפר סובבה את הבקבוק שהיא השיגה מהשד-יודע-איפה. 

אני ופייפר.

איזה באסה. אני חצוי מת.

"אמת או חובה?" שאלה ואני ברוב טיפשותי הנחתי שאני בכל מקרה מת ובחרתי חובה. פייפר חשבה קצת ואז אנבת', החכמולוגית שהחוכמה שלה פעלה עכשיו ממש נגדי, לחשה לה משהו וחיוך זדוני עלה על פניה. 

"חובה עליך להקשיב לכל מי שמשחק מספר עד כמה אידיוט אתה נראה לו עד עכשיו."

אבל-אבל-אבל-אבל-אבל… מה?? למה אתן זוממות נגדי?? מה עשיתי?...

אנבת' אמרה את הדברים הרגילים, שמעתי דברים דומים משאר החברים שלי. הבוגדים! 

אחריהם היה תורה של נערה שחורת שיער שזכרתי שקוראים לה אסאמי. "אתה עשית רושם של אידיוט. אולי אפילו יותר מקורה." הנערה שלידה פצחה במחאות. היא דומה לחכמולוגית האסאמי הזאת. בהתנהגות, כן? הן 

הפכים במראה. 

ככה זה ממשיך. מיותר להזכיר שזה מאוד הצחיק את כולם. גם את אלה שלא שיחקו.

אני זחלתי לתוך השק שינה שלי וגילית שם נחשי גומי כחולים. אז יצאתי משם. בינתיים מישהו סובב את הבקבוק שוב והוא עצר על…

אף אחד.

הבקבוק נעלם והקול המסתורי נשמע שוב. "אמרתי לכם ללכת לישון. אז לכו לשון." הוא נשמע כועס, מן כעס מאופק מפחיד כזה, כמו של ריינה. אז כולם מיהרו לשקי שנה שלהם והעמידו פני ישנים.

נ.מ. כללי ארץ האגדות

אלכס וקונר ביילי התהפכו בשקי השינה שלהם. קונר סתם שינה צד מתוך שינה ואלכס ניסתה למצוא תנוחה נוחה יותר. היא נשארה רוב הלילה בניסיון להבין מה הם עושים כאן ואיך הם הגיעו לכאן. היא הגיעה למסקנה שזה לא קשור לשיקוי, אלא לספר. היא רק לא הבינה מה בדיוק זה היה... 

בבוקר אלכס התעוררה וידעה מה התשובה. "קונר, אני יודעת מה קרה!" היא טלטלה את קונר במשך כמה דקות עד שהוא התעורר. "מה?... מה?" קונר שיפשף את עיניו בעצבנות. "אנחנו חלק מהספר!" אמרה אלכס בהתרגשות, "אנחנו היינו חלק ממנו מההתחלה ובגלל זה כשנכנסנו לתוכו הכל התבלגן ככה!" 

"זאת אומרת שאנחנו תקועים כאן?" ניסה קונר להבין ואלכס הינהנה בתשובה. והבשורה שנראתה משמחת בהתחלה נראתה עצובה עכשיו. מסביב לתאומים ביילי החלו כולם להתעורר. 

נ.מ. המנהל

הא! היה ממש מצחיק להפסיק להם את ה"אמת או חובה". כמובן, זו לא הסיבה היחידה שעשיתי את זה. הבוסית שלי התקשרה וביקשה ממני להפסיק את זה. היא אמורה לבוא לבקר היום. לא, היא אמורה לבוא לבקר עכשיו.

"שלום." אמרה כשנכנסה לחדר. ואני פתחתי את הרמקולים אמרתי: "כולם, הרשו לי להציג לכם את היוזמת של הפרוייקט הקטנטן הזה, ריילי וויזלי!" 

ראיתי את האחים וויזלי מחליפים מבטים מבולבלים. אין להם מושג מה היא מתכננת להם...

אהבתם? אני מקווה שכן. יצא לי טיפה קצר. 

לפרק הבא אני אצתרך שתתנו לי חובות או אמיתו או בכללי כל מיני משימות, לא משנה מה. זה חשוב לפרק^_^

הפרק הקודם		הפרק הבא