האיחוד

סיידי השתעלה.

היא לא ממש הבינה איפה היא.

בעיקר בגלל שהעיניים שלה פחות או יותר נשרפו.

עכשיו היא תהיה כמו ולאד המתנשף. הידד.

"קרטר?" שאלה.

"פה." אמר קול...

קול שלא שייך לאחיה, זה בטוח.

קול, ובכן, יותר ילדותי.

לאט לאט החדר שבו הייתה נגלה לעיניה.

היא הייתה בחדר בינוני, עם שתי מיטות, שתיהן עם מצעים כחולים.

"עברנו בטעות לחדר של זיה ולואיז?" שאלה סיידי במצמוץ את קרטר.

רגע...

לא, זה לא היה קרטר ששכב על המיטה השנייה.

"קרטר?" הי נסוגה בראותה את הנער הבלונדיני ששכב על המיטה.

"נוכח, נו." אמר הנער.

הנער היה צעיר, בערך בן שלוש עשרה, קצת יותר גדול מסיידי, ויותר קטן מקרטר.

שיערו היה בלונדיני בהיר, עורו די חיוור, ועיניו היו ירוקות מדהימות, בצבע ירוק...

נו... כמו האבן הזאת.

סיידי לא הצליחה להיזכר בשמה.

אה, כן, אבן הירקן.

"אתה נראה שונה." היא הסתכלה בו, ממצמצת.

קרטר-בבלונד הסתכל אליה בתערובת של בלבול וכעס, ואז עיניו נפערו.

"ס-סיידי?" גימגם.

"המפף." ענתה לו סיידי.

"את גם נראית שונה." אמר בקול גבוה.

סיידי גילגלה עיניים והלכה למראה שהייתה שעונה על הקיר.

היא השתנקה בתדהמה.

הנערה שהיא הפכה להיות היא הייתה מאוד יפה. יותר יפה ממנה.

היא הייתה בת חמש עשרה-שש עשרה, גבוהה ורזה.

עורה היה שזוף, שיערה היה חום-אדמדם, ארוך, וצנח על גבה בפשטות אלגנטית.

ועיניה היו ירוקות ממש כמו של קרטר-הבלונדיני, ירוקות ירקן.

"אני הולכת להישאר ככה לנצח." הכריזה סיידי.

"רגע, חכי, למה אנחנו נראים ככה?" שאל קרטר, בוחן גם את דמותו במראה.

"לא יודעת, אבל נשארנו אחים." אמרה סיידי, וקימטה את אפה.

לא נראה שהבשורה הזו שימחה אותה במיוחד.

"איך את יודעת?" שאל קרטר.

"יש לנו בדיוק אותן עיניים." ענתה סיידי את התשובה הברורה.

קרטר גירד בראשו.

"כן..." מילמל במבוכה.

לחדר נכנסה אישה גדולה, עם שיער קצר וורוד והרבה עגילים.

"מה נשמע, ילדונים? ג'ונה הגיע." חייכה האישה.

סיידי וקרטר הביטו בהיסוס אחד בשני.

"נפלא." חייכה סיידי את החיוך הכי גדול ששהצליחה.

קרטר וסיידי קיין קמו, והלכו אחר אישה שבטוחה שהם אנשים אחרים לגמרי.

הפרק הקודם		הפרק הבא