פטוניה בהוגוורטס

״הנה.״ נשפה פטוניה, מסלקת את שיערה הדבשי(לעת עתה) מעל פניה המלוכלכות בפיח.

היא הטילה אל תוך הקדרה שורש מוזר, סגול ומפותל.

השיקוי שבפנים החל להעלות עשן ולבעבע ולאחר מעט זמן הפך להיות בצבע תכלת בהיר, ומזרקות קטנות וקשתות על המים פיכפכו בו בעליזות.

״מעולה!״ חיבקה לילי את אחותה הגדולה בהתרגשות.

האחיות התקרבו מאוד לאחרונה, ונראה שמשהו בפטוניה התרכך;

היא נעשתה פחות ופחות סלית׳רינית באופייה, והיה בה יותר משהו מן הרייבנקלו.

שלושה חודשים.

שלושה חודשים עברו מאז תחילת הלימודים הפרטיים שהעבירה לה לילי.

לאחר שלמדה במשך חודשיים וחצי שלוש שנות לימוד(לשנה הראשונה הוקדש רק חצי חודש).

פטוניה כבר התמלאה בעולם הקסם לחלוטין.

ועכשיו הגיע זמן סמטת דיאגון.

הן צעדו להן לסמטת דיאגון, מדלגות.

לילי לבשה ג׳ינס ארוך, משופשף, חולצה אדומה, וסוודר מפוספס.

שיערה היה מסודר בצמה ארוכה ואדומה בוהקת על גבה, ועיניה הירוקות נצנצו כשדילגה לה בעליזות.

פטוניה לבשה שמלה כחולה פרחונית, שיערה היה קלוע לשתי צמות, ועיניה החומות(הכל כך שונות מבדרך כלל) הבריקו בהתרגשות וסקרו את המקום בפליאה.

״זה... זה מדהים.״ לחשה.

בדיוק את אותו הדבר לחשה קודם, כשנכנסו לקלחת הרותחת ופגשו קוסמת קשישה שבירכה את לילי בחביבות.

את אותו המשפט בדיוק אמרה גם כשאחותה הנמוכה התרוממה על קצות אצבעותיה וטפחה בקושי עם ידה הקטנה האוחזת בשרביטה על הקיר, שנפתח.

ואותו הדבר אמרה עכשיו, אך דבריה נבלעו בחסות ההמולה.

לילי גררה את פטוניה בחיוך רחב אל עבר חנות השרביטים של אוליבנדר.

כשנכנסו פטוניה כמעט התפקעה מהתרגשות.

״שלום לך.״ חייך אוליבנדר בנועם אל עבר פטוניה.

היא הנידה בראשה בחיוך.

אכן, אין ספק שמשהו השתנה בפטוניה אוואנס.

הוא הביט בשרביטה של לילי בחיוך.

״אני זוכר אותו. שרביט נהדר. שלושים ושמונה ס״מ, עשוי מעץ מהגוני ושערה מזנבו של חד קרן.״ חייך אוליבנדר.

״ואני זוכר את הילדה שבאה איתו. ילדה קטנה, מתוקה ואדמונית.״ הביט בלילי אוליבנדר.

״גדלת.״ אמר, ולילי חייכה במבוכה.

״כן... ובכן, פט- אייווי צריכה שרביט. תוכל למצוא לה אחד?״ 

אוליבנדר נראה כאחוז תזזית כשהילך על פני החדר ושלף שרביטים שונים.

לאחר כחצי שעה מייגעת, בהם לא מעט דברים נשברו, והרצפה הפכה מפרקט לשיש שחור בחלקו, ולבן בחלקו, כמעין לוח דמקה מוגדל, נמצא השרביט המתאים.

״עץ ערבה לבנה, 20 ס״מ, מכיל נימי לב של דרקון ומעט פרוות חדר קרן.״ הכריז אוליבנדר, ופטוניה הרגישה חמימות בידה, כמעט כאילו השרביט נתפר לשם.

לאחר מכן הן הלכו לקנות ספרי לימוד, ואז...

״ביבר הקוסמים!״ הכריזה לילי.

פטוניה הביטה סביבה בהשתאות.

״תבחרי איזו חיה שתרצי!״ קראה לילי.

פטוניה הביטה סביבה, מתלבטת, עד שהיא ראתה אותו.

ינשוף גדול, זהוב-אדמדם, בעל עיני רנטגן כחולות מלחיצות.

בקיצור, היא אהבה אותו ממבט ראשון.

״מה שמו?״ שאלה פטוניה את המוכרת בזמן שהיא משלמת.

״אברפורת׳. אברפורת׳ דמבלדור.

הפרק הקודם		הפרק הבא