נוויל לונגבוטום- הסיפור האמיתי

"נוויל" קרא דמבלדור 

"אתה מוכן לבוא הנה ולספר לנו כמה משיחתנו שמעת?"

נוויל יצא ממחבואו הוא התחיל לדבר אבל שעון מצלצל קטע אותו.

"נוויל! בוא אנחנו מאחרים, ועוד בשנה הראשונה!"

קראה אוגוסטה לונגבוטום.

ונוויל נזכר ברכבת הוגוורטס.

"גם אני צריך ללכת, להתחיל לחשוב על נאום לתלמידים החדשים."

כעבור 15 דקות, מול רציף 9 ושלושה רבעים:

"סבתא, את בטוחה שאני יעבור דרך הקיר?"

שאל נוויל

"ברור שאני בטוחה, נו תרוץ."

האיצה בו סבתו.

נוויל התחיל לרוץ וברגע האחרון, כשהוא כבר היה בטוח שהוא הולך להתנגש בקיר,

הוא עבר דרכו לרכבת: הוגוורטס אקספרס

לא היה מילים לתאר את הרכבת מלבד "וואו"

נוויל החזיק את טרבור ביד וצעד עם סבתו לכיוון הרכבת.

הוא ראה בדרך משפחות, שתי תאומות זהות הצועדות זו לצד זו,

משפחה של ג'ינג'ים, רגע הוא מזהה אותם, אלה משפחת וויזלי.

נוויל יודע את זה כי דוד שלו הביא לו תמונה של הוריו באיזה מסדר משונה,

והוא ראה שם אותם, הוא שאל את סבתא שלו מי הם והיא אמרה:

"אלה הוויזלים" ואז היא מלמלה בקול שקט שנוויל הצליח לשמוע,

היא אמרה: "אם היה לנו את האורולוגין שלהם הייתי יכולה להציל את

פרנק ואדת אליס מהאוכלי מוות האלה"

אבל נוויל לא הבין כלום אז הוא חשב שהיא סתם ממלמלת.

נוויל נכנס לרכבת, אמר ביי לסבתא שלו ונכנס לקרון ריק לקח לנוויל בערך עשר דקות למצוא קרון ריק.

מרוב שסבתא שלו טסה מהר (במטאטא)

היא בטוח עברה על המהירות המותרת.

לקרון נכנסה ילדה עם שער מקורזל וארוך.

כשהיא נכנסה היא מלמלה משהו על החוק של מרלין להעברת חפצים לריק.

כשהיא ראתה את נוויל היא אמרה:

שלום קוראים לי הרמיוני, איך קוראים לך?

ולפני שנוויל הספיק לענות היא אמרה:

"קראת הוגוורטס תולדות?"

ושוב, בלי לחקות לתשובה היא המשיכה: "כי היה משהו שלא הבנתי".

נוויל אמר: לא קראתי את הוגוורטס תולדות, וקוראים לי נוויל."

"אז קראת את תולדות הכישוף? בתחולדה בגשוט הזאת... היא יודעת מה היא עושה".

אמרה הרמיוני

"לא, לא קראתי" השיב נוויל

הם ישבו בשתיקה זמן מה והרמיוני אמרה שהיא צריכה ללכת.

אחרי שהיא יצאה נוויל ראה פחית ריקה בתחתית הקרון שכתוב עליו: "מפתח מעבר".

נוויל הרים את הפחית, כדי לראות מקרוב ומייד כשהוא נגע בפחית,

הפחית זזה יחד איתו.

וואו, יצא לי פרק די ארוך.

2 תגובות בשביל פרק חדש.

הפרק הקודם		הפרק הבא