פרסי ג'קסון וגנב הקלשון

שתבינו, אמא שלי מסוגלת לעשות הכול. רק שהיא נכנסת לחדר השמלה שלה נוצצת ומחליפה צבעים, אבל במה היא זכתה? גייב המסריח. והיא כל כך טובה והוא כל כך... טוב, אני לא אומר את זה. אז ככה: "פרסי, למה אתה נראה כאילו משהו מעיק עלייך?" עניתי לה" שום דבר, אמא..." חשבתי על גברת דודס ועל מר ברונר. פחדתי. אמא אמרה" טוב, בסדר" אבל לא נראתה בטוחה."טוב, תתארגן, יוצאים לחופשה במונטוק!"הייתי בשוק מוחלט. " מה?" אמרתי לה. היא אמרה" שמעת נכון, חופשה במונטוק." שמחתי. מונטוק היה המקוןם אהוב עליי. היה שם קר ממש, והחוף לא היה פעיל, ירד גשמים המון, ואני מתחבר לגשם. אז שיצאתי מהחדר גייב אמר לאמא שלי" מה עם קצת מטבלים, אה, סאלי?" חשקתי שיניים, רציתי לקרוע אותו, אך אמא לחשה לי" אל תעצבן אותו, זה ישתלם." ואז אמרה לגייב" אנחנו נוסעים לחופשה שדיברנו עלייה, גבריאל. זוכר" גייב קימט את מצחו" וזה מהחשבון בגדים שלך... נכון?" "כן" היא ענתה לו. ויצאנו לדרך. לפני שיצאנו, טרקקתי את הדלת כ"כ חזק, שגייב עף לצד השני. שיצאנו אמא שלי אמרה" אם, פרסי, אולי נדבר על משהו..." על מה? עניתי לה. היא אמרה קצת בילבול שכל על מחנה קיץ לילדים מיוחדים. ופתאון, גרובר הופיע. לא ידעתי 

איך, הוא פשוט היה שם. ואז הוא אמר לי" אם, פאאאאארסי?" חשבתי, למה הוא אמר את זה כמו כבשה? אבל עניתי"מה?" " אםםם, כל המיתולוגיה היוונית, זאוס, פוסידון, וכולה וכולה, אמייתים." הלם הכה בי כמו מטוס סילון. אמרתי" איזה מין מתיחה זאת?" גרובר ענה" גברת דודס, הייתה אמיתית." התחלתי להפנים. שוב דאגתי. ואז הסתובבתי לאחור וראיתי משהו דוהר לעברנו. אמרתי "גרובר, מה זה הדבר שרודף אחרינו???" גרובר אמר" מהההה, זה לא טוב. לא טוב בכלל." וידעתי, עמוק בפנים, שמשהו רע, רע מאוד, עומד לקרות.

הפרק הקודם		הפרק הבא