היורשים בהווגורטס

אווי, קרלוס, ג'יי ומאל עמדו לפני הדלתות של האולם הגדול, לא קשורים בלבושם הצבעוני והסגנוני,(כמוני בכיתה כשכולם מדברים על 1 דריקשין ומה שאני יודעת זה רק שלאחד מהם קוראים הארי)

וחיכו שמישהו יואיל בטובו להסביר להם למה מחכים.

"הבלונדיני הזה" אמרה מאל "כששאלתי אותו מה עושים פה הוא רק אמר: אין לי מושג, אף אחד לא יודע. ממש עוזר" היא רטנה.

כל היום היא השתדלה להתנהג יפה כי היא רצתה להשיג איזה קסם, כל קסם. והמאמץ עצבן אותה.

"והיום הקסם נמצא אצל הטובים, ובגלל זה אני צריכה להתנהג נחמד, זה פשוט לא הוגן!"

הדלת נפתחה ונסגרה אבל לא היה מי שפתח וסגר אותה.

"שלום תלמידים חדשים, ומשונים מעט" אמר קול גבוה מתחת לאף של מאל.

היא הסתכלה למטה וראתה את פרופסור פילטיק עומד מתחתיהם.

"קודם הם הביאו לנו ענק," אמר ג'יי בתןך האוזן של מאל  "ועכשיו גמד, משהו לא בסדר בצוות המורים של בית הספר הזה" הוא צחק.

"בכל אופן," הפרופסור כחכח בגרונו "ברוכים הבאים להוגוורטס! מייד כשתכנסו נתחיל במיון. אתם תחולקו ל4 בתים לפי האופי שלכם ולא לפי מבחני אינטרנט מטופשים, מה הצבע האהוב עליכם מבין הארבעה וכאלה,
 אלה שאיתכם בבית יהיו החברים שלכם לספסל הלימודים, להפסקות ולחדרים. מובן?"

"כן" ענו כולם, מי בחשד ומי בהתלהבות.

"אז קדימה בואו נכנס!" הוא אמר והניף את השרביט שלו לעבר הדלת, היא נפתחה.

כולם השמיעו קריאות התלהבות (חוץ מטהורי הדם כמובן) ונכנסו לתוך האולם הגדול.

..............

"רייבנקלו!" הילדה הקטנה קמה ועברה לשבת בשולחן של רייבנקלו.

"מאל" אמרה מקונגל, מופתעת. אף פעם לא היה לה שם של תלמיד ללא שם משפחה.

מאל סגולת השער קמה מהמקום וצעדה לעבר המצנפת הבלויה. כולם צפו בה כשהיא חבשה אותה על הראש והכל סביבה החשיך.

"אה מאל," אמרתי "מקרה קלאסי של עורמה ושאיפה לכוח, סליתרין!  נקסט" 

"מה? זאת שוב את?" היא אמרה.

"ברור, את בשולחן עם הירוק"

"יופי, אני אוהבת ירוק, אני מניחה שהשולחן עם הכחול זה לאוכמנית נכון? כל כך צפוי" 

"מבטיחה לך שאני לא קבעתי את הצבעים" אמרתי, אבל היא כבר הורידה את המצנפת.

"ג'יי" אמרה הפרופסר מקונגל בקול מהוסס, שני תלמידים בלי שמות משפחה ובלי גלימות זה כבר יותר מדי למיון אחד.

ג'יי התישב בכבדות על השרפרף. לא אכפת לו שכולם יסתכלו עליו, זה נקודת תצפית טובה על כל יושבי האולם הגדול, והרכוש שלהם.

אל תחשבו שג'יי חשב כל היום רק על כסף, והדרך להשיג אותו, הוא חשב גם על עוד דברים, כמו, לאן נעלמים כל דברי האוכל מהמטבח? (התשובה היא, ככל הנראה, יאגו, התוכי המדבר המעצבן של אבא שלו)

הוא שם את המצנפת הקורעה מעט על ראשו והכל החשיך

"היי ג'יי" אמרתי "אתה בחירה קלה, בגלל הזהב אדום וגם בגלל אופי. אתה בשולחן עם האדום"

"אוקי," הוא אמר "מה זה אומר?"

"זה אומר שאתה יושב שם ואוכל עד שאומרים לך לאן ללכת" אמרתי "גריפנדור!"

"אני יכול להסתדר עם זה, ביי!"

"דה ויל, קרלוס" הכריזה הפרופסר מקונגל. קרלוס התיישב על השרפרף בחוסר נחת.

לקרלוס, בניגוד לג'יי, כן היה אכפת שיסתכלו עליו. גם בכיתה הוא העדיף לשבת מאחורה ולהתעסק בשלו.

מיינתי אותו להפלפאף כמובן, גם כי צהוב שחור יראה עליו יפה וגם כי הוא סתם חמוד.

"הרעה, אווי" אמרה פרופסר מקונגל. לא, זה לא טוב, אווי תעוף על עצמה.

"סתם אווי" אמרה הפרופסר מקונגל, ככה זה טוב.

אווי התיישבה על השרפרף ועצמה עיניים, היא הניחה את הינשופה שלה בצד.

"היי אווי!" אמרתי

"מי זאת?" היא לחשה "זאת שהיא לא רוח רפאים" גילגלתי עיניים.

"אה, אני זוכרת אותך. לאן אני צריכה ללכת?" 

"לשולחן עם הדגלים בצבע השיער שלך למעלה וציור של נשר" הדרכתי אותה.

"כחול כאילו," אמרה אווי "פשוט המצנפת פשוט המצנפת מסתירה לי את השיער אז אני לא בטוחה"

"כן זה" אמרתי "על זה כמעט שמתי אותך בהאפלפאף, אבל את עדיין ברייבנקלו!"

היא הרימה את הכלוב והלכה לשבת לשבת בשולחן השני משמאל.

"והתלמיד שנמיין אחרון השנה" אמרה המנהלת "הבלונדיני-לא-בן. מי כתב את זה?!" היא אמרה וכולם צחקו

"אני" מלמתי מתחת לשפם (זה רק ביטוי. לא שיש לי שפם, באמת, הורדתי אתמול בבוקר)

לא בן התיישב על השרפרף.

"היי לא בני בו! יצאתי אודרי, לא נורא. מה קורה?"

"זאת את שוב?" הוא שאל.

"בטח שזאת את, הסופרת. מי עוד יקרא לי לא בן?"

"רק מי שקורא את זה כרגע, ואני לא הסופרת, קוראים לי נטע"

"אוקיי, נטע. מה אמור לקרות עכשיו, אחרי ששמתי את הכובע הזה?" שאל

"זאת מצנפת אבל אוקיי, בכללי אתה אמור להתמיין עכשיו לבתים לפי התכונות שלך."

"ואז אני הולך לשבת באחד השולחנות האלה נכון? אני יכול לבחור?"

"אם הייתי דמבלדור הייתי אומרת שכן, אבל אני בוחרת בשבילך, וזה כל הכיף"

"אזז לאן אני הולך?" הבלונדיני שאל.

"לשולחן הצהוב, של הבית של טובי הלב," אמרתי "ואתה יודע איך קוראים לו?"

"איך?" שאל לא בן, משועשע

"הפלפאף!" חיקיתי את מצנפת המיון, זה היה נטו בשביל הכיף.

הבלונדיני קם ותפס מקום בשולחן הפלפאף .

"משהו דמבלדורי ובתאבון לכולם!" קראה הפרופסור מקונגל.

אווי הרימה גבה אבל שתקה.

בכל השולחנות באולם הגדול הופיעו צלחות וקערות עם אוכל (במפתיע או שלא הכל היה כשר)

מאל הביטה בתלמידי סליתרין אוכלים, אבל לא נגעה בכלום.

"שיאכלו" חשבה לעצמה. היא הייתה רגילה לאוכל של אי האבודים, קפה בוץ בלי חלב ולחם יבש. והיא בהחלט לא הייתה צריכה יותר מזה.

לעומתה, בשולחן הכי שמאלי ג'יי העמיס אוכל לצלחת, עוף ופשטידה ואורז ומרק.

הוא אף פעם לא ראה כל כך הרבה אוכל במקום אחד. ומדי פעם הגניב לכיסו מזלג כסף.

"היי אני המדריכה של בית גריפינדור, ברגע שתסיימו לאכול בואו אחרי ואראה לכם את החדרים שלכם"

גיי הרים את הראש מהצלחת וראה תלמידה בעלת שיער חום דבש ועיינים כחולות. שנראתה גדולה ממנו ב4 או 5 שנים.

"אה, כן, אוקיי אני כבר מסיים" אמר ג'יי, בלע את חתיכת הפשטידה שהייתה לו בפה וקם.

ברגע שהתרומם מהכיסא הצלחת שלו פונתה והכיס שלו נהיה קל יותר, מזלג הכסף שהיה בכיסו נעלם.

"קסם" הוא אמר בחצי חיוך "אני אף פעם לא אתרגל לזה"

היי!

אני מאוד אשמח לתגובות, שאני אדע אם מישהו פה, אם אהבתם או לא...

תודה (;

הפרק הקודם		הפרק הבא