ויתחרפנו בני האדם

נראה לי שלא נתתי מספיק קרדיט ליהודה (בבון1) ולרוזנ (מי צריך כינוי בכלל) שאני בעצם רק כתובת יותר מסודר את המילים שלהם, אבל זה סוג של פיק משותף של שלושתינו.

ויצרח הארי בקולי קולות "אינני מסכים" ויכנס למורה בעיטה קלושה. כי גרר אותו צלמון מורהו אל הלא נודע ביחד עם בחורה אשר נגעה בו בלי שום בושה.

ויפתח פי המנקה לגודל לא תואם כשהבינה בחלחלה כי מורה זה, הציפלוח, צלח במשימה והרים אותה, והרי היא בגודל בניני עזריאלי. ותשאג בקול לא לה "חיכהכד חעחידכ חגשגגג" משום זרועו של המורה הנכרכה על פיה וחסמה את אופן דיבורה.

וישמע צלמון את הילד החזרזיר הצווח "רחם עלי, כי אנוכי לא רוצה להיקשר למנקה כי בנפשי הדבר". והנה חיוך רחב נמרח על פניו, כי הנה הופיע הגרפיטי בענן ועשן כבד מאד, וקול צווחה דקה 'המנקה והארי מ-א-ו-ה-ב-י-ם-!'

ויאמר המורה לאמור "אם זו דאגותיך, בלום פיך, זו הקטנה בבעיותך. ומי יודע תוך כמה זמן יופיע הגרפיטי בענן וכו' "פה נטמן הארי".

וישתתק הארי, ולא נודע עד עצם היום האם זה מפחד או מאיבוד הכרה. והנה עלה במוחו של הארי רעיון. וישכב על יד המנקה המפחידה ויחכה מספר שניות עד שהיא תרגע ופתאום... וישלוף לאיטו את חוטי הציצית אשר יחביא בעודו ירא ממפלצת המורה אשר תקפו, ויכניס את חוטי הציצית לאוזניה מלאות השעווה של המנקה. והמנקה קופצת והקירות נשברים.

"ועיאעאיעעאהעחגדשחעיעכ" ותצווח התנקה ותקלל ותקפצץ, וכמו רעידת האדמה, ויתנפץ הכל בקול רעש גדול. וכל החיה והבהמה אשר בחצר בית הספר, בהול נבהלו למוות לבד מן המורה אשר נשאר בחיים ויצווח ויקלל בשפות משפות שונות. ויקפוץ המורה מרגל אל רגל כי כאשר נפלה ראש תקרתנו על ציפורנו נפלה.

והנה, יצא המנהל ממקום משכנו הלא הוא קודש הקודשים, ובעודו מקטיר קטורת, וכולו מסומם ויתנדנד וישאל ויתמה בקול "מדוע הפרה והחזיר מופיעים יחד עם המורה?"

ויפרש לו צלמון את הסיפור ויגיד "אותו חזרזיר פרעה חג וחגג, והשבתיו כגמולו, ויתחצף, ולא משלתי ברוחי וכרכתי אותם ביחד והיו כאיש אחד".

ויאמר המנהל ויען "הבינותי".

ובעוד הארי מנסה לקום מן שברי הקירות אשר גרם להם לקרוס, ויבוא אליו אותו מורה מפחיד ובעיניו מבט רצחני. ויצרח הארי בפאניקה את המילים אשר עברו במוחו באותו רגע לאמור "נענע בקישקיש, לא תתפוס אותי ולא תתפוס אותי" ויברח עד אשר נתקעת בפרה גדולה למדי אשר יש לה גוף של בן אדם.

ויתקע הארי החזרזירון, שאוזניו עדין מכסות את עיניו, בביטנה של המנקה. ותצעק לאמור "ארור אתה מעולם ועד עולם". ויען כל בית הספר ויאמר "אמן יהא מטאטאך מנקה מעצמו, לעולם ולעולמי עולמיה".

ולפתע ותצווח נבטיטה המנקה קול צווחה גדולה ומצוויחה, כי הנה , ויעלו לקראתה כל מי הביוב מין הרצפה. והנה מי הביוב עולים ומטביעים את כולם. ועולים עולים עולים עולים עוליייים.

"איה מגבי?" ותצווח נבטיטה כך ורגליה מדשדשות במים העולים ואינם פוסקים. וריח רע וסירחון ממלא את כל בית הספר למגדול ועד קטן.

והנה עלה במוחו של הארי רעיון נוסף. בית הספר כידוע - הושמד. אנחנו עמדנו בתוך מי ביוב בגובה - שבעים סנטימטר, לידו היו עוד ילדים רבים כעוסים למראה. "מלחמתתתת מאאייים" הצטווח הארי כאשר הוא יודע שכל בית הספר כולו מאזין לו ברוב קשב, בהפתעה לא ממש גמורה ויתז על המורה הר אדיר של מי שופכין לפרצוף.

ויעלו המים, ויציפו את כל הדבר הטוב בעולם הזה. ומגבה ל נבטיטה המנקה שטוף נשטף תחת הזרם. וי היה!

הפרק הקודם