בלאגן על מימדי ב...מקום אחר. *גמור*

צקגשג1

לא משנה, זו טעות. הייתי אמור לכתוב אותה במקום אחר, אבל אני עדיין לא אמחוק אותה. רק בשביל הקטע, כמובן.

הפרק הזה ידבר על מאלאדר, ובגלל שאני מניח שלא כולם מכירים את מאלאדר אני אכתוב תקציר למה שחשוב.

הם ישראלים שעברו בטעות למימד מקביל משונה שיש בו יצורים משונים במקום אנשים, וכל הצמחייה ותוואי השטח שם שונים. שם הם גם מגלים שהם הנבחרים של העולם המקביל הזה, ושזה אומר שלכל אחד מהם יש קמיע שנותן לו כוח. יש את השמיים והארץ, מים, צמחים, ברזל וחשמל שמסודרים בקודקודים של מגן דוד, ובאמצע יש את האש. זה אומר שמי שיש לו את האש הוא המנהיג. לאחד מהם יש דרקונון בצבע שחור שהוא לקח מהעולם ההוא, שדרך אגב אפשר להגיע אליו באמצעות שימוש בכל הקמיעות. או דרך פתח מובנה.

נקודת מבט של תום

"תום, לא משעמם לך כבר כאן?" שאל אותי אילן. "בא לי לחזור למאלאדר..." הוא דחף לכיסו עטיפה של שוקולד שנתתי לו לאכול רגע לפני זה.

"ברור שמשעמם," אמרתי. "אבל צריך למצוא פתח בין העולם שלנו לבין מאלאדר, ואני לא חושב שיש אחד כזה בסביבה. אפשר גם בעזרת הקמעות, אבל לא כולם כאן."

"כן, לא הבנתי מה היה התרוץ של בייגל." אמרה איריס, מניפה את שערה השחור והחלק אחורה. "הוא אמר משהו לא ברור, וגם עשה זאת בגמגום."

"אולי בגלל זה הוא לא היה ברור." אמרה ג'ני בעוקצנות, מצמצמת את עיניה הזהובות. "אולי פשוט אדם שמגמגם לא יכול להיות כל כך ברור? תובנה גיאונית!"

סקראש סימן משהו ליויו, ויויו אמר "סקראש אומר שיכול להיות שזה קשור לדרקונון שאוהב במבה. בקשר אליו, אף פעם לא הבנתי למה הוא החליף לו את השם."

"מי מביניכם לא הבין למה הוא החליף את השם?" שאלתי. "אתה או סקראש? ודרך אגב, הוא החליף את השם שלו כי הוא חשב ש'במבון' יותר מתאים לו."

"אוף, לפעמים זה ממש מעצבן זה שאח שלי התאום חרש אילם." אמר יויו. "ככה המון פעמים חושבים שמה שאני אמרתי היה בשמו, ומה שבשמו אני אמרתי. זה פשוט מעצבן שמתבלבלים בינינו!"

"אבל יויו, אתה יודע שאם סקראש היה חרש אילם היו יותר מתבלבלים." אמרה איריס. "אבל אז לא היו יודעים אפילו מי זה מי, והייתם צריכים להגיד כל שלוש שניות איך קוראים לכם."

"כן, כי אתם תאומים ממש זהים." המשיך אילן. "שניכם נראים צמד מלאכים עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות, אבל אתם נזק רציני ורמאים לא קטנים."

"אוף, חפרתם." אמרתי. "איפה בייגל כשצריך אותו? אתם רוצים שאני אנסה להשתמש בקמיע האש שלי כדי להעביר אותנו? או כדי להבעיר אותנו?"

"אם תנסה להבעיר אותנו אני אשתמש בקמיע המים." אמרה איריס. "ואתה יודע שאתה לא יכול להתמודד עם כל המים מהים התיכון."

"אבל את לא יכולה להביא אותם." אמרה ג'ני. "כמו שאני לא יכולה להשתלט על כל יער האמזונס עם קמיע הצמחים, ואילן לא יכול להשתלט על כל הברזל בעולם עם קמע הברזל. יש גבול!"

"כן, גם יויו לא יכול להשתלט על כל האוויר עם קמע האוויר." אמר אילן. "וסקראש על האדמה עם קמע האדמה. גם בייגל לא יכול לעשות ברק בכל מלוא עוצמתו. זה חמישים מליון וולט בערך!"

"כן, אני באמת לא יכול לעשות את זה." אמר בייגל שבדיוק הגיע. "אבל אני כן יכול להבריז לכם מההברזה ולהפתיע אתכם לטובה! מה אנחנו רוצים לעשות?"

שלפתי את קמיע האש, מעין פנינה אדומה. איריס הבינה ושלפה את קמיע המים, מין צדף כחול שהתאים לעיניה. ג'ני הסיטה את שיערה הבלונדיני מפניה, והוציאה את קמע הצמחים העגול והירוק.

"מה? אה." אמר יויו, ושלף את קמע האוויר שהיה נראה כמו חלוק נחל לבן. סקראש שלף את קמיע האדמה שהיה זהה, חוץ מזה שהיה חום. אילן הוציא את קמע הברזל שנראה כמו יהלום מברזל, ובייגל הכניס יד לכיסו.

ברגע שבו בייגל הכניס את היד לכיס נפתח חור שחור מולנו. "הנה הפתח למלאדר! בואו ניכנס!" קרא יויו, וקפץ פנימה. קפצנו כולנו אחריו, ושמעתי את בייגל צועק. "זה היה בכיס השני!" לפני שגם הוא קפץ.

באופן מפתיע, במקום ההרגשה הרגילה, זה הרגיש שאני נמעך ותוך כדי הכל נהיה רותח, ואז עץ מרביץ לי. לא נעים בכלל. (הערת הכותב: למי שקרא את הפאנפיק הקודם זה מוכר, נכון?)

נחתנו על שטח ענק של דשא, שבכלל לא היה דומה למאלאדר. במאלאדר הדשא היה אמור להיות בצבעים, לא ירוק!

"אנחנו לא במאלאדר," אמרתי את הברור מאליו. "כנראה זה לא היה קשור לקמעות, כי בכלל זה היה בכיס השני של בייגל." כשאמרתי את זה כולם (חוץ מבייגל) קפצו מרוב הלם.

קמתי וניסיתי לזהות את המקום. זה לא היה מקום קר או חם יותר מישראל, ואפילו הייתי מוכן להגיד בביטחון שאנחנו בישראל אם לא הייתי מפחד לטעות.

"נראה לי שאנחנו בישראל, אבל אני לא מוכן להיות אחראי." אמרתי יחד עם אילן. חייכתי אליו, והוא הסתכל עליי. הוא לא עשה פרצוף מהורהר, אז סימן שהוא מחייך באילנית. התכוונתי בשפת תנועות הגוף של אילן.

"פעם ראשונה שאילן מחובר ממש אל השאר!" קרא יויו בהתרגשות, ושלח יד של ילד בן 11 לפרוע את שיערו החום כהה של אילן. אמנם הוא לא הגיע כי כל מי שהוא לא הוא או סקראש בן 16, אבל עדיין אילן פער את עיניו החומות בפחד מפני מגע אנושי. זה קטע מוזר שבו אילן דומה לחיה, אבל אנחנו לא שופטים אותו.

"אוף, לא נתת לי לפרוע לך את השיער." אמר יויו ושילב את ידיו בילדותיות. "עכשיו אני אאלץ לבקש מכל השאר לעשות את זה." אילן התכונן באופן כמעט לא מורגש לברוח.

"תרגע, אילן." אמר בייגל בעודו מנסה להיילחם במשקלו העודף שהפריע לו לקום. "אנחנו לא נפרע לך את השיער בלי רשות, ולעולם לא תיתן לנו רשות." הוא קם ופרע את שיערותי של אילן.

"גבריאל!" צעק אילן את שמו האמיתי של בייגל, ובייגל נרתע. "זה לא מצחיק, זה מרושע!" המשיך אילן. "אתה פשוט נוראי." הוא אמר לסיום, ואז ציחקק קלות. באילנית זה אומר להתפוצץ מצחוק.

בייגל נראה נבוך. "אתה אמרת את זה בצחוק או ברצינות?" הוא שאל, מגרד את ראשו ופורע את שיערו החום יותר מכמה שהיה פרוע וזה אומר הרבה. "הרי אם ציחקקת זה אומר ש..."

"תירגע, הוא אמר את זה בצחוק לחלוטין." אמרתי לו. "אני לא מבין איך אתה מצליח לחיות עם אילן כל כך הרבה זמן ולא לדעת אילנית!"

"תום, זה לא יפה." אמרה ג'ני והרימה את הקמיע שלה מהאדמה המדושאת. גם אני הרמתי את שלי, אבל כבר כל הדשא בסביבתי התארך וקשר לי את הרגליים. איריס עמדה בצד עם הקמיע שלה והשקתה את הדשא.

"אני מזהיר אתכן, אני אתקיף חזרה." אמרתי, אבל הן המשיכו בשלהן. בנתיים יויו התעופף מעליי ופרע לי את השיער בעזרת חתיכת גדר ברזל שאילן הביא. סקראש לא הסתכל, ובייגל ייצר לעברי ברקים קטנים מביצת הזהב שלו.

"אתם ביקשתם את זה!" אמרתי, והשתמשתי בקמיע. הקפתי את עצמי באש ששרפה את הצמחים ואיידתה את המים והבריחה את יויו המעופף. בגלל שלא הצלחתי לחסום חשמל באש הרחבתי את האש, ואז התחמקתי מהמקום שבו הבערתי את האש. כמובן שהם לא ראו את זה כי אש הסתירה להם, אז בייגל המשיך לבזבז כוח.

בשלב כלשהו הרמתי את האש לשמיים, והם קראו קריאות התפעלות. לא מפתיע. הם חשבו שאני עוד מאחורי האש, אז בטח הם חושבים שעליתי לשמיים עם האש. הם הסתכלו על האש והאחיזה שלהם בקמיעות התרופפה.

"לא ידעתי שהוא יכול לעשות כזה דבר." אמרה איריס בלחש ובהתפעלות. בנתיים נפלו להם הקמיעות, ואני אספתי אותם בלי שהם הסתכלו והכנסתי לכיס. נעמדתי מאחוריהם והורדתי עליי את האש, ואז העלמתי אותה.

"איך עשית את זה?" תבעה איריס לדעת. "לא אמור להיות לך כוח כל כך הרבה יותר חזק משלנו, אבל מה שעשית עכשיו היה מוגזם בהחלט!"

ציחקקתי. אני לא אילן, אבל השתמשתי באילנית כדי לא לעצבן אותם. "חוץ מזה כשלא שמתם לב שלחתי אש לקחת לכם את הקמיעות ולזרוק אותם כדי שלא תעשו לי כלום עכשיו." אמרתי. הם זעמו.

"איך? איך?" שאלה ג'ני בכעס. "זה לא יכול להיות נכון. אי אפשר להחזיק כלום בעזרת אש! אם האש שלך כל כך מיוחדת אז זה לא הוגן, כי אתה בכל מקרה הכי חזק כי אתה זה שבמרכז, האש."

"אני אחזיר לכם את הקמיעות, אבל בתנאי שלא תעשו את זה שוב." אמרתי. "אני לא מוכן לקחת סיכונים, אני לא רוצה לעשות לכם שום נזק. אפילו לא פצפונצ'ק."

"בסדר, אנח- בעצם, אני, לא אעשה את זה יותר." אמרה איריס ובאה אליי. "אתה צודק, זה באמת לא היה יפה מצידנו לעשות לך את זה. סליחה." היא אמרה ובאה לחבק אותי. בזמן שהיא חיבקה הכנסתי לה את הקמיע לכיס.

"תסתכלי בכיס." אמרתי לה כשהיא הרפתה ממני. היא הסתכלה בכיס וחייכה אליי כאומרת "תחמן אחד." למעשה, באמת הייתי כזה באופן חד פעמי.

"לא באמת עשיתי משהו כל כך, אבל עדיין," אמר אילן בטון אדיש. "אני לא אעזור שוב לכזה דבר בלי סיבה מוצדקת." נתתי לו את הקמיע, בידיעה שמה שהוא אמר היה המקסימום שיכולתי לקבל ממנו.

"מצטער, חבר." אמר בייגל בצער אמיתי ועמוק. "לא התכוונתי להעציב אותך, פשוט רציתי גם להשתמש בקמיע..." גיחכתי לעצמי כשהכנסתי לו את הקמיע מתחת לכובע. הדרקונון היה שם ולא היה לבייגל סיכוי לגלות אותו.

"נראה לי שהצלחתי לגרום לבמבון להקיא את הקמיע שלך." אמרתי לו, ובייגל הוציא את ביצת הזהב ממתחת לכובע בהבעה של הלם. התאפקתי שלא להראות לו כמה זה מצחיק אותי.

"בסדר, בסדר, גם אני לא אעשה את זה." אמרה ג'ני. "פשוט רציתי להרגיש קצת זמן בשליטה..." את הסוף היא אמרה בחיוך. הכנסתי לה את הקמיע לשיער והיא הוציאה אותו בהפתעה. "אתה לא מפסיק להפתיע!" היא אמרה.

"אני לא אפסיק את הדברים האלה לעולם!" אמר יויו, אבל לא יכולתי להתאפק והכנסתי לו את הקמיע לכיס בלי שהוא ראה. מעניין מה הוא יגיד על זה.

שלוש דקות של שקט היו שם, עד שיויו אמר. "בסדר, אני לא אעשה את הדבר הספציפי הזה." הוא היה במרחק של חימשה מטרים, אז שמחתי על ההחלטה המוקדמת שלי. "תסתכל בכיס." אמרתי לו, והוא הסתכל וכמעט התעלף.

"איך הצלחת?" הוא אמר. "הייתי בטוח שעליתי עליך, שאתה עושה את הכל בכאילו, אבל עכשיו היינו במרחק של חמש מטר אז אני  מבין שלא..."

"תסתכלו." אמר אילן בשקט. הסתכלנו לאן שהבנו שהוא מתכוון, וראינו שם משהו מדהים: עוד דשא! שמעתי את אילן דופק לעצמו במצח, והוא סובב אותנו לכיוון הנכון.

ראיתי שם חור כמו זה שדרכו הגענו, וחשבתי שאולי כדאי להיכנס כדי לחזור למקום נורמלי. אבל אז נפלו משם שלושה ילדים, והחור נסגר. הלכתי אל אחד מהם, הילד הגדול ביותר שהיה בעל לבוש ירוק.

"שלום, מי אתה?" שאלתי אותו. "ומאיפה הגעת לכאן?"

"what?" הוא שאל באנגלית אמריקאית, ואני הבנתי שהסתבכנו מאד.

אהבתם? נחמד? חבל! אה, בעצם לא! מה הקשר לחבל? כל הקשר שאפשר לקשור חבל. כמובן שהכוונה לחפץ חבל. אלא מה חשבתם?

הפרק הקודם		הפרק הבא