לעולם לא אשלח את זה

הי לכולם,

אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי, אבל זה בגלל שלא הייתה לי השראה. עכשיו יש לי השראה, בגלל חוויה שעברתי לאחרונה.

את הפרק הזה אני רוצה להקדיש למישהי מיוחדת, שתמיד מקשיבה לי ואוהבת אותי לא משנה מה.

אתם יכולים לנחש בתגובות, ואפרסם את השם בפרק הבא.

עד אז, מקווה שתהנו.

אני יודעת מה אתם בטח חושבים.

איזה זוג חמוד ומסכן.

אתם מרחמים עלינו.

אבל אנחנו בסדר.

ככה זה היה לפני הרבה זמן,

וחיינו עם זה כי לא ידענו שיש דרך אחרת.

אל תרחמו עלינו.

אנחנו תמיד מסתדרים.

ואתם בטח רוצים לשמוע את המשך הסיפור.

אני יודעת שכן.

אם לא הייתם רוצים לא הייתם קוראים את זה.

אני אתקצר לכם:

ברחנו מאנגליה לצרפת (דרך הרכבת).

כשהיינו באירופה, היינו סוף סוף חופשיים.

התחלנו לטייל באלבניה.

מצאנו בקתה יפיפייה ביער.

שיפצנו את הבקתה.

התחלנו לגור בה.

התחתנו.

אפילו נכנסתי להריון.

הכל היה מושלם.

עד שהוא הגיע.

ניק

הוא הגיע לבקתה ביום בהיר אחד,

עכשיו שאני חושבת על זה, הוא כנראה חיקה שהברון ילך לשוק.

הוא איים עלי שאם לא אתחתן איתו הוא יקרא להורי.

אמרתי לו שאני והברון מאוהבים ונשואים באושר.

סיפרתי לו את כל מה שעברנו ביחד.

ואז סיפרתי לו שאני בהריון.

ואז הוא התחיל לכעוס.

אני חושבת שתמיד ידעתי את זה,

תמיד ידעתי שהוא אלים. אלים ומשוגע.

אני לא אפרט פה הכל,

אני רק אגיד שאחרי 10 דקות שכבתי ללא רוח חיים על הרצפה,

דקורה בפגיון.

ואז הברון חזר הביתה.

הוא כל כך כעס, שיכולתי להרגיש שהוא ינקום.

החלטתי לחזור כרוח.

הגעתי בזמן כדי לעצור את הברון מלהרוג את ניק.

הזכרתי לו שהרג מחלל את הנפש,

ואמרתי לו שאני לא מוכנה שהוא יעשה את זה לעצמו בגלל ניק.

הברון תפס בצוורו של ניק, והעיף אותו מהדלת.

ואז הוא אמר לי לבוא אחריו.

הוא פתח קופסה בבית שלנו, וראיתי מה היה שם.

מחולל זמן.

הוא  סובב את המחולל 3 פעמים, ואז נעלם.

פתאום הכל הכשיך, ואז הוא רץ דרך הדלת וחיבק אותי.

חיבק אותי.

"אני חיה?" אלתי אותו, והוא הסביר.

הוא ידע שאני יודעת מה זה מחולל זמן, והוא התחיל להסביר.

הוא אמר שהוא ניחש שדבר כזה יכול לקרות,

אז הוא לקח את מחולל הזמן המשפחתי שלו לפני שעזב.

נישקתי אותו והוא אמר שזה לא הסוף.

הוא כישף את ניק כישוף זיכרון,

כך שמיבחינת ניק, אני מתה והוא רצח אותי.

ואז שאלתי אותו מה זה אומר לגבינו.

הוא אמר שחייבים לעזוב.

ושמעכשיו, תמיד צריך להגיד את האמת אחד לשניה ולהפך.

ואז סיפרתי לו את זה.

אמרתי את האמת:

אמרתי לו: "אני בהריון".

הוא נישק אותי, ושאל אם סיפרתי את זה לניק.

ידעתי שעדיף להגיד את האמת.

הוא הנהן ואמר שיש למשפחתו אחוזה בדרום צרפת,

ושכדאי שנעבור לשם, זה יהיה יותר בטוח.

"ובאשר לדרך" הוא אמר, "ניק השאיר לנו את מרכבתו".

הנהנתי וחיבקתי אותו.

עברנו לצרפת.

הקמנו משפחה, אבל לא יכולנו לשלוח את ילדינו להוגוורטס.

זה היה מסוכן מידי.

הקמנו בית ספר בהרים ליד אחוזתנו,

וקיבלנו ילדים לשם מכל צרפת.

אז אני רק רוצה להגיד לך,

אני מצטערת.

לא הייתי צריכה לנטוש אותך ככה,

והייתי צריכה ליצור איתך קשר.

אני מצטערת,

אמא.

וואו, יצא הרבה יותר ארוך ממה שציפיתי.

אז עד לפעם הבאה,

Au revoir (להתראות)

הפרק הקודם		הפרק הבא