Bad story

  הבוקר הפציע בממלכתיות מזהרת. השמש שלחה קרניים חיוורות, צובעת את השמיים בוורוד.
היא עדיין שכבה על המיטה,  מביטה מוקסמת בזריחה שנראית היטב דרך התקרה שמעליה.
צופה בטבע מתגושש, רואה איך היום מניס את הלילה, דוחק אותו לאחור, נותן לו מקום צר בשולי השמיים. יחד עם קרני השמש המתחזקות היא החליטה שדיי, היה לה מספיק זמן כדי להתעצב. אף אחד לא צריך לדעת מזה.. אף אחד לא ידע מזה! אספה את עצמה, קמה מהמיטה באיטיות, מעיפה מבט אחרון בחדר הקסום ותוך כדי שהיא מבטיחה לעצמה לחזור אליו יצאה משם, מחפשת את דרכה חזרה למעונות.

השעה הייתה עדיין מוקדמת, אף אחת מחברותיה לחדר לא תהיה ערה כשהיא תכנס. היא רק תיקח בגדים נקיים ותלך למקלחות, משם היא כבר תרד ישירות לאולם הגדול. אחרי טיפוס מייגע בגרם מדרגות לולייני וצר במיוחד, הגיעה לדלת חדר המועדון שלהם. מתוך מקורו של נשר נשמע קול רך ומתנגן

"מה יצר את הכול?"

"הכול? אממ... אלוהים?"

הדלת לא נפתחה..

"נו.. אלוהים.. אנרגיה טהורה.. יש מאין"

"מתומצת היטב" ניגן הנשר.

היא התגנבה בשקט לחדרה, משתדלת לפסוע חרישית ככל יכולתה. היא פתחה את ארגז בית הספר שלה מחפשת אחר גלימה נקייה כשמבטה נתקל בספרמסר שלה. הפעם הוא לא גרם לה לחייך, בציפייה, היא לא רצתה לפתוח אותו, היא לא רוצה לראות מה כתוב בו.
ספרמסר. עוד אחת מההמצאות הגאוניות שלהם ביחד. השעה הייתה כבר מאוחרת, הם ישבו בשילוב רגליים ליד תמונתה של האישה השמנה בכניסה לחדר המועדון של גריפינדור, שקועים בשיחה מרתקת על כישופים אסורים וקסמים אפלים כשפתאום המדריך הראשי שלו עבר ונזף בהם על שהם נמצאים מחוץ למעונות בשעה כזו. העובדה שהם היו ממוינים לבתים שונים הייתה די מרגיזה ברגעים כאלה. הוא ליווה אותה למעונות של רייבנקלו ובדרך הוא סיפר לה איך אצל המוגלגים חברים יכולים לשמור על קשר בקלות גם אם הם גרים במרחקים. הוא אמר לה משהו על מסכי זכוכית גאוניים שמחוברים איכשהו דרך האויר או משהו כזה, וכך הם מצליחים להתכתב אחד עם השני.
אחרי שבוע היא הפתיעה אותו כשהביאה לו ספר דקיק, עטוף בעטיפה שחורה מבריקה נושאת כתובת. "ספרמסר" זה מה שהיה כתוב שם באותיות אדומות, סתמיות למדיי.

"תודה" הוא חייך אליה, עיניו בורקות בסקרנות

"הוא יפייפה" אמר בעודו מדפדף בין דפיו הריקים

כשראה שהיא לא אומרת כלום, רק מביטה בו במבט חוקר, שאל "קנית לי יומן?"

במקום לענות היא שלפה מתיקה ספר זהה ועט נוצה, פתחה בעמוד הראשון וכתבה בו משהו שהוא לא הצליח לראות. הספר שבידו התחמם שיניהם הביטו בכתובת האדומה שעליו שהחלה לשנות צבע לירוק. ברק זוהר חלף עליהם, מאיר אותן בהדגשה. במבט המום הוא פתח את הספר, כתובת שלא הייתה שם קודם הופיעה עליו

השעה: 13:17

היי בן, מה אתה חושב על הספר שלי?

"וואו, זה קסם יוצא מן הכלל" אמר בעודו משרבט משהו בספר שלו

השעה 13:18

גאוני! מל, את מדהימה!

הוא צחק, עיניו החומות מביטות בה בהערכה. כמה היא אוהבת לשמוע את קול צחוקו, לראות את ההבעה על פניו משתנה, כל תו בפניו קורן משמחה.

עכשיו היא כאן, מנסה לברוח ממנו, ממבטו הגלוי, מריח נשימתו. הספרמסר בידיה. האותיות היו ירוקות, היא ידעה שאם תפתח את הכריכה תראה את כתב ידו המשורבט, תקרא את המילים, תדמיין את הנימה בה הוא אומר אותם. נכנעת לסקרנות היא פתחה את הספרמסר.

השעה 00:10

מל? איפה נעלמת לי? לא ראיתי אותך בארוחת ערב. לא אמרתי לך לילה טוב!

השעה 00:30

מל? את בסדר שם? הייתי בא, אבל את יודעת שזה בלתי אפשר. אני לא פוחד להיתפס, זה רק שאני אף פעם לא מצליח להבין את ההיגיון של הנשר ההוא בכניסה לחדר המועדון שלכם! מלבד זאת אני גם בטח לא אצליח לעלות לחדרים של הבנות (לא סיפרת לי אף פעם, גם אצלכם המדרגות הופכות למיגלשה אם בנים מנסים לטפס עליהם?)
בעצם זה לא אמור להוות בעיה בשבילי, אני יכול לעבור את המדרגות עם מטאטא..

השעה 1:00

אני מניח שנרדמת, עליתי לישון.. לילה טוב! נדבר בבוקר..
ואני מקווה שאת לא כועסת עלי על משהו, נכון?

השעה 1:05

ותשלחי מסר כשתראי את ההודעות ממני גם אם זה יקרה בשעה לא סבירה, אני אשאיר את הספר לידי.

היא סגרה את הספר מסר בזהירות, לא טורחת להגיב להודעות. היא דחפה אותו בחזרה לארגז והמשיכה לפשפש בתוכו, מחפשת בגדים נקיים. פתאום היא הרגישה שמישהו נועץ בה עיניים מאחור

"מל?" נשמע לחשוש כועס מאחוריה...

הפרק הקודם		הפרק הבא