הארי, ג'יני ועוד אחרים

המון ראשים ליוו את הארי כשיצא מהאולם הגדול. הוא ירד למדשאות בהליכה איטית וראשו מושפל.
הוא הגיע לדלת של האגריד ודפק בה.

"מי זה? אהה.. הייתי צריך לדעת. זה שמה הארי!" האגריד פתח את הדלת והכניס אותו, "או, הגעת בדיוק בזמן. אני פה הכנתי לי ולפנג תה! אתה רוצה?"
"אני מרגיש חרא," אמר הארי.

"כן, אני שמעתי מה שהלך שם בטירה! גרייבק בא לפה, הוא שמה נשך אותי! אני אמרתי לו-בפעם הבאה שאתה בא לפה הארי מחסל אותך! אתה שומע?" אמר האגריד בעצבנות.
"נשך אותך?" שאל הארי בזעזוע, "זה כאילו משפיע עליך או משהו?"

"אהה.. לא, זה כלום.. זה משפיע רק על אנשים כמוך," אמר האגריד.
"אתה יודע-" המשיך האגריד בפתאומיות, "זה טבעי שתרגיש חרא, כולנו מרגישים חרא! תראה מה קרה וחצי מהאנשים פה שאני מכיר הם מתו! ו-".

"לא!" קטע אותו הארי, "אף אחד לא מרגיש כמוני! אתם לא מבינים שכל מה שקרה כאן זה בגללי?"
"לא, זה לא בגללך! זה קוסם אופל רשע שכולם פוחדים ממנו, זה ממש לא בגללך! ההיפך שמה הוא הנכון- אתה הצלת את כולם!" אמר האגריד בסערה.
"אני כבר לא יודע מה לחשוב.. כל אחד אומר לי שזה לא בגללי, וזה נראה כאילו אתם מנסים לנחם אותי או משהו..." אמר הארי בייאוש.
"הארי, זה לא ככה, תניח קצת לדברים, הרי אתה לא נועדת לתקן את העולם! אבל אתה כמעט עשית את זה, זה טבעי!"
ובאותה נימה מנחמת שבו אמר את זה הוא שלח את ידו וחיבק את הארי חיבוק חם ואמיץ- חיבוק כמו של אב ובן.

ג'יני הייתה שקועה במחשבות. 'היום הלוויה של כולם'. כמו שפרופסור מקגונגל אמרה יקברו את כולם ליד הקבר של דמבלדור...'
"ג'יני, את באה?" קריאה רמה הקפיצה אותה ממקום מושבה ליד החלון, זו הייתה הרמיוני שקראה לה לבוא להלוויה.
היא קמה והצטרפה אליה ואת רון שירדו למטה, אל המדשאות, ליד קברו של דמבלדור. היא ראתה את הארי, עומד שם ליד האגריד. ג'יני עזבה את רון והרמיוני והצטרפה אל הארי.

".. הנכם נכס לבית הספר. כאן תיקברו. אתם, בוגרי ותלמידי בית הספר..." אותו איש ממשרד הקסמים שדיבר בלוויתו של דמבלדור בשנה שעברה עכשיו הספיד את המתים.
ג'יני השחילה את ידה בין ידו של הארי ולחצה אותה. כעבור רגע הארי החזיר לה לחיצה כאומר שהוא לצדה.
"... רמוס ג'ון לופין, נימפדורה טונקס, פרד וויזלי, קולין קריווי..." דמעות זלגו על לחיה של הרמיוני, בוכה על כתפו של רון.
"...תנוחו בשלום כאן על אדמה קסומה זאת. תהי נשמתכם צרורה בקסם החיים."
האיש הנמוך הרים את שרביטו ובהינף יד הגופות העטופות בסדין לבן נעלמו בלהבות אש ובמקומן הופיעו מצבות שיש.

הפרק הקודם