💗סולאנג'לו💗

ניקו ישב כשהוא מחבק את רגליו אל גופו ועיניו מהופנטות אל הלהבות המרצדות מולו. הוא שלח את ידיו קדימה, מנסה לחמם את אצבעותיו הקפואות בחומה של האש. החצויים עדיין לא התאספו מסביב למדורה, אבל הוא לא הצליח להחזיק את כל הלחץ בבטן, ואחרי ששבר בטעות את מנורת הלילה העשויה מגולגולת (אמיתית, למקרה שתהיתם) כשהסתובב בחדרו בלחץ, הוא החליט כבר לצאת אל המדורה.
צל שנפל על האדמה לידו גרם לו להרים את מבטו, והוא חייך אל ג'ייסון, שהחזיר לו חיוך והתיישב על ידו.
"איך הלך בשיח-" הוא החל לומר אבל נקטע כשמישהו נעמד מאחוריו והניח את ברכו על גבו. ניקו הרים שוב את מבטו וראה את וויל סולאס עומד שם. ליבו קפץ בהתרגשות והוא הרגיש את חזו מתרחב, מודה על החושך ששרר והסתיר את הסומק שפרח בלחיו.
"אתה יכול לזוז הצידה?" שאל וויל את ג'ייסון, ולפני שניקו הבין למה הוא מבקש את זה, ג'ייסון כבר פינה את המקום שליד ניקו וזז מקום אחד שמאלה, מתיישב על יד אוסטין.
"תודה," אמר וויל וקרס בקלילות אל המקום הריק שהתפנה על יד ניקו, שולח את חיוכו הזוהר אל ניקו המובך.
"נחמד לראות אותך פה," אמר וויל אל ניקו וזרק מקל עץ אל המדורה. "מה גרם לך להגיע לפה פתאום?"
מאז שהגיע למחנה ניקו השתתף אולי פעמיים בערבי המדורה. לרוב הוא העדיף להישאר בחדרו, לשמוע מוזיקת רוק רועשת ולצייר.
"אממ..." ניקו שפשף את עורפו במבוכה, מנסה להמציא תירוץ שישמע הגיוני. "היה לי משעמם, וחשבתי שאולי... אתה יודע... אולי זה לא יהיה כל כך נורא להיות פה. מקסימום אני אבריח כמה חצויים חדשים," ניקו גיחך כשראה מבטים מפוחדים מעט שננעצו בו מכמה חצויים חדשים יחסית. ניקו לא היה חצוי אהוד במיוחד.
"אתה לא צריך להתבייש לומר שפשוט ממש רצית לראות אותי," אמר וויל וצחק.
בזמנים אחרים ניקו היה פשוט מגלגל את עיניו כשוויל ניסה לפלרטט איתו, אבל הוא בדיוק ראה את טוד מגיע אל המדורה עם כמה מחבריו ומתיישב מולו. עיניו של ניקו נפערו בשמחה והוא נופף אל טוד, שהחזיר לו נפנוף ואז סימן לו אגודל זקור לאות הצלחה. ניקו שם לב שרגלו קופצת, מעידה על המתח שהיה שרוי בו.
זמן המדורה לא היה גרוע כמו שניקו זכר שזה היה. אמנם היו יותר מדי דיבורים ואופטימיות לדעתו, אבל אחרי הכול זה היה סביל, מה גם שוויל לא הפסיק לשלוח לעברו את החיוכים הממיסים שלו לפטפט איתו בלי הרף, למרות שניקו אפילו לא הקשיב. החלק הכי טוב, לפי דעתו של ניקו, היה כשאוסטין הביא את הגיטרה שלו, קיילה את החליל צד שלה ו-וויל את היוקלילי שלו, ושלושתם ניגנו ושרו בזמן ששאר החצויים אכלו מרמשלואים צלויים ופופקורן. ניקו היה מהופנט לוויל כשזה שר. היה לו קול נעים, ולמרות שהוא ניגן ושר שירים קיטשיים מאוד, ניקו חשב שזה שהוא נשך את שפתו וכיווץ את גבותיו כשהתרכז, היה כל כך חמוד עד שזה חיפה על זה.


השעה הייתה כבר די מאוחרת, אבל אף חצוי עדיין לא עזב את המדורה. שני חצויים מביתן דמטר בדיוק חזרו ממסע חיפושים, וכולם החליפו חוויות. ניקו פזל אל וויל שישב לצידו וניסה לפרוט אקורדים מסובכים.
'ממתי אני חושב בכלל במושגים של חמידות?'הוא שאל את עצמו כשבפעם המאה לאותו יום חשב עד כמה וויל נראה חמוד. 'בטח וויל משפיע עליי על כל הקיטשיות שלו."
אחרי כמה דקות, טוד תפס את מבטו של ניקו, וניקו הבין שהוא מבקש את אישורו להתחיל בתוכנית שלהם. ניקו החזיר לו מבט לחוץ ומפוחד, וכשטוד חייך אליו חיוך מרגיע, הוא הנהן לאישור. טוד קרץ אליו ואז גמר בלגימה אחת בקבוק קולה שהיה על ידו.
"היי, חברים, רוצים לשחק משהו?" הוא שאל בהתלהבות שגרמה לכל מי שפקפק ברמת העירנות שלו להידבק בהתלהבות. קריאות הסכמה נשמעו מכל צד, וטוד חייך ויישר את הקרקע שבמרכז המעגל, מניח שם את הבקבוק. "אני מניח שאף אחד לא מתנגד לאמת הוא חובה," הוא אמר, וכשלא נתקל בסירוב מאף רחד, הוא סובב את הבקבוק.
ניקו כמעט לא עקב אחרי המשחק. כמובן שהוא הריע כשקונור הודה באהבתו לחצויה יפה מביתן אפורודיטה ונישק אותה, הוא גם צחק עם כולם כשקלאריס נאלצה לדלג סביב המעגל עד שהבא בתור יבצע את החובה או האמת שלו, כי אחרי הכול… לראות את קלאריס מדלגת באמת היה מצחיק. אבל ניקו לא היה שם באמת. מוחו דהר במחשבות. הוא ידע שהוא לא יכול לסגת עכשיו, והוא ידע שכולם יקבלו אותו ויגידו לו שכל הכבוד על האומץ כשהוא יספר להם, אבל שום דבר מזה לא באמת הרגיע אותו.
הוא ידע שהוא עושה את זה בעיקר בגלל וויל, אבל פתאום הוא החל לפקפק במחשבה שוויל בקטע שלו. הרי וויל לא יודע שהוא גיי בכלל, למה שהוא ינסה להתחיל איתו? אולי כל מה שהוא אומר ועושה זו מחווה ידידותית רגילה שמתפרשת אצלו לא נכון? מה יקרה אם וויל יתרחק ממנו אחרי שיצא מהארון? הרי ניקו ידע שוויל גדל בסביבה הומופובית מאוד בילדותו. מה אם זה יהרוס כל סיכוי שלו איתו?
אבל את כל המחשבות האלו קטע שיפוד שנכנס אל שדה הראיה שלו והבהיל אותו.
"מ...מה?" הוא קפץ במקומו והרים את מבטו. וויל הסתכל עליו במבט משועשע ונופף מול עיניו בשיפוד שעליו תקוע מרשמלו צלוי.
"חושב על משהו?" שאל וויל ובחן את פניו המוטרדות של ניקו.
"חשבתי," תיקן אותו ניקו בקול זועף, "עד שמישהו החליט לקטוע את המחשבות על ידי שיפוד מטומטם."
וויל צחק. הוא היה כמעט היחיד שלא נרתע מהזעף בקולו של ניקו וההומור השחור שלו.
"רוצה מרשמלו?" הוא שאל את ניקו והגיש לו את השיפוד.
ניקו הנהן ולקח את השיפוד, נוגס בעדינות במרשמלו הרך ומנסה לגרש מראשו את כל המחשבות. הוא הולך לעשות את זה ויהי מה.

יום קאסום לכולם 🌺

הפרק הקודם		הפרק הבא