העולם לפי רונלד

כותב: עמית גנון הגולש כתב 8 פאנפיקים. פרק מספר 2 - צפיות: 3769 (3.667) 3 דירגו

פרק: 1. מחשבות2. לפגוש שוב3. שיחה בלילה4. שיחה בלילה5. לאחר שנה-אל תצחיק אותי!!!

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: ה"פ.דא?..... - זאנר: שינוי בעיקר - שיפ: ספרייס! - פורסם ב: 25.09.2010 - עודכן: 05.11.2010 - הפאנפיק מתורגם(מקור)

המלץ! ID : 1214

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

רון מצא עצמו עומד מול העמוד שמוביל לרציף תשע או שלושה רבעים.איך זה יכול להיות?הרגע הוא היה במיטה שלו,בתוך הווגרטס.ואז הוא ראה מולו עגלה עם דבריו."מה זה עושה פה?"מלמל לעצמו.ואז הוא ראה את ההשתקפות שלו בחלון הרכבת- ילד ג'ינג'י בן אחת עשרה השתקף במראה.עיניו של רון התרחבו בפחד.מאחוריו הוא שמע קול מוכר:"מהר,מהר בנים!ג'יני,תיצמדי אליי,"ממתי אמא אומרת לג'יני להיצמד אלייה? משהו מאוד מוזר קורה פה,חשב לעצמו.אני בן אחת עשרה,אמא אומרת לג'יני להיצמד אלייה-ולא נשמע כאילו ג'יני מתווכחת,כמו תמיד. "אמא?" "רונלד!לאן נעלמת!שלא תעשה דברים כאלו בהווגרטס!"אמרה לו גברת וויזלי בחומרה והחזיקה בידה של ג'יני. אבל ג'יני בכלל לא נראה כמו ג'יני.היא הייתה בת תשע וחצי,עם השיער הקצר שלה-שגדל עם הזמן-היה אסוף בסיכה,ופניה שטופים דמעות."גם אני רוצה ללכת להווגרטס!"מלמלה.רון היה עדיין בהלם.עכשיו הוא היה עוד יותר בהלם,כשראה שאימו מדברת עם פרסי. לא היה אמור להיות בינהם ריב? ואז הוא ראה:ילד בן אחת עשרה,ממושקף,שיערו שחור פרוע,וצלקת מבצבצת מתחת לפוני השחור שלו. הארי. "הארי!משהו מאוד מוזר קורה פה,אני לא מבין!תראה,אני בן אחת עשרה-"רון התחיל להסביר לו.הארי הסתכל עליו בתמיהה. "סלח לי,"הוא שאל במבוכה,"אבל אני מכיר אותך מאיפשהו?אולי אתה מתבלבל עם מישהו אחר,"אמר הארי לרון.רון כמעט התעלף. הארי לא זוכר אותו?... "זאת העגלה שלך,נכון?"שאל הארי את רון והצביע על העגלה שאכן הייתה של רון.רון הנהן חלושות."יופי.אולי תוכל להגיד לי איך מגיעים להווגרטס?אני פשוט תלמיד חדש-וגם אתה נראה לי מתחיל ללמוד בהווגרטס,"אמר הארי לרון בחיוך. עכשיו רון הבין למה ג'יני התכוונה שהחיוך של הארי היה לא מהעולם הזה(בתקופה שרון היה בן שש עשרה,לא אחת עשרה).הוא היה כל כך מעודן,שרון כמעט נפל על הרצפה."כן,אני גם תלמיד חדש..."מלמל. עכשיו התחילו דברים להסתדר בראשו.כנראה שהמשאלה שביקש במיטה...התגשמה.עכשיו יוכל לשנות דברים.אבל הוא חייב להיות חבר של הארי-אין שום ספק.אחרת רון פשוט יפסיק להתקיים.וזה לא בדיוק הדבר שהוא הכי רוצה.רון התחיל לדבר באדישות ולעשות עצמו כאילו הוא באמת תלמיד חדש.הארי המתין בסבלנות."טוב...אתה פשוט צריך לעבור דרך העמוד בין רציף תשע לרציף עשר.הנה,תראה את אחי,ג'ורג',"אמר רון והצביע לכיוון של גו'רג'-שאולי היה פרד.ג'ורג'-פרד רץ ונכנס לתוך העמוד.עיניו של הארי התרחבו בתדהמה."איך זה שהוא לא מתנגש?אגב,אני הארי,הארי פוטר.מי אתה?"רון עשה עצמו כאליו זה ממש כבוד גדול לעמוד ליד הארי פוטר."יואו!אז השמועה נכונה?באמת יש לך צלקת על המצח?" הארי נראה מאוד נבוך,כאילו שכח שהו א מפורסם-רון לא יכל להאשים אותו,10 שנים הוא חי באשליה שהוא סתם ילד בשם הארי שהוריו מתו בתאונת דרכים-והעלה את הפוני שלו כדי שרון יוכל לראות את הצלקת.הצלקת,לפחות,נשארה כמו שהיא,ולא התכווצה או שינתה צבע-לא שהיה לה צבע-רון נשאר רגוע."שיואו!איזה אדיר!טוב..יש עוד חמש דקות עד העלייה לרכבת.אמא!תראי מי פה!"רון הוביל את הארי לאימו בעודו עושה עצמו נלהב."אמא!נחשי מי זה?"רון החווה בידו לעבר הארי.הארי הסמיק קלות. "רון,אתה מתנהג מאוד לא יפה.זה עוד ילד שבא ללמוד בהווגרטס!"אמרה גברת וויזלי בחביבות להארי. "אמא.זה הארי פוטר!יש לו גם צלקת!" "הארי פוטר!כמה נחמד..."אמרה גברת וויזלי ולחצה את ידו של הארי.הארי לחץ את ידה במבוכה.כשהתרחקו,"אני ממש מצטער שלא הצגתי את עצמי.אתה פשוט כל כך הלהבת אותי!הצלקת והכל...אני רון וויזלי.זאת אמא שלי,ו-אוי ואבוי,הארי!אנחנו חייבים לעלות!שתי דקות לתשע!"רוןזעק והארי מיד העלה רשת פנים רצינית."הנה!עוברים ככה,"אמ רון,ורץ לעבר העמוד.מיליון תלמידים עלו לכרבת.הארי מיד היה לידו."רוצה לשבת לידי?"שאל רון."בטח!"אמר הארי. "רון,שיהיה לך בהלצחה,חמוד.גם לך,הארי!"אמרה גברת וויזלי בחביבות ופרעה את השיער של שניהם.הם חמקו לתא ריק והתיישבו.הארי השחיל כמה חטיפי ינשופים להדוויג."איזה יפה התנשמת שלך,"אמר רון."איך קראת לה?" "הדוויג." "מתאים לה." "תודה.תגיד,למה ברציף-המוגלגי,אני מתכוון-אמרת לי כל מיני דברים כאילו אנחנו חברים כבר שנים?" "אהה.."אמר רון במבוכה.הוא החליט לספר את האמת."טוב...אני לא יודע עם תאמין לי..."רון הסמיק.הארי עודד אותו."טוב...אבל על תגלה לאף אחד,בסדר?" "בסדר." "טוב,אז ככה.כשנהיה בשנה השישית שלנו,נהיה החברים הי טובים כמו השנה,והשנה הבאה,והשנה שאחרייה,ואני סובל מכמה דברים ואני מגיע למסקנה שאני לא רוצה להמשיך במצב הזה." "איזה מצב?" "שכל פעם שאנחנו עושים משהו יחד,למשל-מצילים ילד מאיזשהו טרול הרים ענק,תמיד חושבים שזה רק אתה!עם לא היית הארי,ואהיו שואלים אותך:מי זה רון וויזלי בעיניים שלך?אתה בטח היית אומר:החבר של הארי פוטר המפורסם!וזה די עלה לי על העצבים.כלומר,אצה חבר טוב,והכל...אפילו הצלת אותי ממוות בטוח...אבל הכל השתנה בליל יום ההולדת השש עשרה שלי.מלמלתי שאני רוצה לשנות את המצב,שאני רוצה לחזור אחורה בשש שנים,ולנסות-אני מתבייש ממה שעשיתי,כי זה מאודלא חברי-להתחבר לילד אחר."אמר רון והשפיל את מבטו.הארי היה פשוט המום."אבל אז-באמת חזרתי אחורה בזמן.חשבתי שאתה מכיר אותי,שם,ברציף המוגלגי,אז אמרתי לך:תראה אני בן אחת עשרה!אבל אני באמת בן שש עשרה,"אמר רון והסתכל בבושה על הרצפה.איזה טיפש הוא.טיפש,טיפש,טיפש.הארי חזר עשתונות,אבל ברגע שצה להגיד משהו,הרמיוני נכנסה לחדר.הרמיוני בת האחת עשרה. "שלום!אולי ראיתים קרפד ירוק וגדול?ילד בשם נוויל לונגבוטוםאיבד את הקרפד שלו.ראיתם?" הם הנידו בראשיהם.רוח חזקה נשבה מהחלון הפתוח ופרעה את הפוני של הארי,וחשפה את הצלקת."אז אתה הארי פוטר!יש שמועות שהארי פוטר נוסע ברכבת!אני הרמיוני ג'ריינג'ר,נעים לי להכיר.עם תראו את הקרפד,תבואו לתא הכי אחרון-אני ונוויל יושבים שם.תודה רבה!"אמרה הרמיוני והלכה לה,ואז חזרה."דרך אגב,אנחנו מאוד קרובים להווגרטס,אז כדי שתלבשו את הגלימות,"והלכה-סופית. רון הרגיש מתוסכל עד העצם. כנראה שהוא סתם חזר אחורה בזמן.הוא לא יוכל לשנות כלום. כלום.תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הפרק הקודם הפרק הבא