העולם לפי רונלד

רון שכב במיטתו.נכון,הוא מוין לגריפנדור.נכון,הוא ישן באותו חדר עם הארי.נכון,פרסי היה שם.
אבל מה הוא ישנה?ואיך הוא בכלל הגיע למצב הזה,שהוא בן אחת עשרה?
קול מוכר להחריד בקע מהקצה הימני של החדר.
"רון?"
"מה,הארי?"
"אפשר לשאול שאלה?היא שוט מנקרת לי בראש,אני לא יכול להירדם,"
"מה השאלה?"
"היא קצת מביכה,לא חשובה."
"לא נורא.אני לא אצחק.אנחנו החברים הכי טובים,גם בהווה וגם בעתיד,לא?"
"צודק."
"נו?מה השאלה?"
"אה...אם...תהיה לי...אם...חברה?"
"מתי?יש לך שתיים.אחת וחצי,יותר נכון."
"באמת?"
"נשבע לך."
"טוב...מי זאת החצי?"
"מישהי בשם צ'ו צ'אנג.היא באמת משהו.אתה יצאת איתה רק פעם אחת,בשנה החמישית-וכבר רבתם.משהו."
"וה...אחת?"
"אה,טוב...זאת אחותי הקטנה,"
"אחותך הקטנה?!?"
"ששש!!!אתה תעיר את נוויל,דין ושיימוס!ובעתיד הרחוק שיימוס ממש מעוצבן כשהוא מתעורר!"
"אוקיי...אבל...אחותך הקטנה?זאת עם השיער הקצר שאמא שלך החזיקה לה את היד בקינג קרוס?"
"היא ולא אחרת.אתה יוצא יתה בשנה השישית.ו,למען האמת,זה די מרגיז אותי."
"מצטער."
"לא נורא.התרגלתי."
"אני אפילו לא יודע איך קוראים לאחותך."
"ג'יני,או בשמה המלא ג'ינברה.היא אוהבת שקוראים לה ג'יני,סמוך עליי."
"חה."
"חה,בהחלט."
שתיקה.
"ויש לי עוד שאלה."
"אני חופשי לשאלות."
"ההרמיוני הזאת...זאת עם השיער המקורזל והידענות...אני איך שהוא,או אתה-נתקרב אלייה?"
"אתה לא מאמין כמה."
"אתה צוחק עליי,נכון?"
"לא צוחק.אני רציני לגמרי.אני יכול להישבע.דרך אגב..."
"מה?"
"טוב...זה קצת מביך..."
"זאת שאלה?כי אני שאלתי אותך שאלה מביכה-"
"לא,זאת לא שאלה."
"אז מה זה?"
"עובדה."
"מה העובדה?אני נשבע שאני לא יצחק.תרביץ לי עם אני יצחק."
"לא רוצה להכאיב לך!"
"מה אתה מרמז?שאני יצחק?רון,בדודה שלי,אני לא יצחק!נו,אני סקרן!"
"אוקיי...בשנה השלשית אני מתאהב בהרמיוני.יופי?אתה מאושר?"
"כן ולא."
"לא?"
"כן,כי גילת לי.לא,כי היא נראית לי ילדה ממש מוזרה ואני חושב שיש לה הפרעה כפיתיית ללימודים ושיעורי בית.אבל,עם היא-כשנהיה בשנה השלשית-תהיה בסדר..."
"היא תהיה בסדר גמור!"
"אוקיי,תירגע..."
"אני רגוע."
"תגיד...אתה-לא תצא עם מישהי?"
"אני?היחידה שאני יצא איתה היא לבנדר בראון,זאת,הראשונה שהתמיינה לגריפנדור,בשנה השישית-וזהו.אבל אפילו איתה זה נראה לי סתם חרא.אנחנו בקושי מדברים,רק..."
"אני חושב שהבנתי."
"זה מקל עליי.אני לא מסוגל לומר את המילה.השפתיים של סדוקות!!!"
"מסכן שכמותך."
"תודה על התמיכה,אחי."
"בכיף..."
עוד שתיקה.
"יש לך עוד שאלה?אני לא מצליח להירדם.."
"יש לי עוד הרבה."
"אני חופשי,כמו שאמרתי."
"שאלה צפויה..."
"נו?מה השאלה?"
"תספר לי-איך תהיה השנה הראשונה שלנו?"
"אני לא רוצה להרוס את המתח.אני רק רוצה לור שזאת תהיה שנה קצת מפחידה-בעצם עשיו שאני חושב על זה,כל השנים שאני איתך מפחידות."
"באמת?אני אפרוש מהבית ספר!!!"
"חה חה.מצחיק מאוד.אני יכול רק לומר לך שיקרו לך הרבה דברים מוזרים-"
"כי אני מוזר."
"סליחה?"
"שמת לב לזה?אני מפרוסם מסיבה שאני לא יודע עלייה כמעט כלום!אני מפורסם מהידיעיה שההורים שלי מתים,ואני לא הצלחתי למות!זה מאוד מעצבן אותי.תגיד לי,איך קוראים לך בעתיד?"
"רון וויזלי.למה?"
"לא הבנת.עם היו שואלים נגיד את...דין.שואליםאותו מה רון וויזלי בשבילו.מה הוא יענה?"
"שהוא ידיד,ישן איתי באותו חדר...אותו גיל...מה עוד?"
"החבר הכי טוב של הארי פוטר המפורסם!זה לא מעצבן אותך?!?זאת לא הסיבה שאתה פה?כדי לשנות את המצב?!?"
זה פגע לרון בנקודה הרגישה.הוא לא כעס על הארי-הוא כעס על כל העולם.הוא כעס על וולדמורט.שגרם להארי להיות מפורסם.הוא כעס על אוכלי המוות.הוא כעס על ההורים שלו שחשבו לייצר אותו.
הוא כעס על עצמו.
הוא רצה לקרוע את עצמו מעצמו.
"אתה צודק."
"יופי!אני מבין אותך.זה נראה לי קטע שממש משגע את השכל."
"טוב.בוא נלך לישון-מחר יום חדש."
"לילה טוב."
"לילה טוב."

הפרק הקודם