הדודא חסר הצעקה

ינטין הוא הדודא הכי מוזר בחממות.
בראש ובראשונה- הוא אילם

פאנפיק לחובבי תורת הצמחים!
כנסו וקראו!

כותב: בלאגן גדול
הגולש כתב 6 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 1199

(4.5) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: תורת הצמחים - שיפ: ג׳ן - פורסם ב: 09.02.2021 - עודכן: 26.09.2021

המלץ!

ID : 12167

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

ינטין ישב על שולחן העץ הישן והקטן, והסתכל בעצב בפרופסור ספראוט ״אל תדאג, חמוד״ פומונה ספראוט ליטפה בעדינות את העלים שהזדקפו מעל ראשו כמו שיערות ״הכל יהיה בסדר. רק שלושה ימים״ אבל היא הגניבה מבט אל האחרים וינטין החמיץ פנים. היא ידעה בדיוק כמוהו שהכל לא יהיה בסדר.

לאלין התפתלה בעציץ בקצה השני של החדר. בזמן שהפרופסור ספראוט דחפה אטמי אוזניים במעוקם בתוך אוזנייה, ינטין תהה מה הוא הולך לעשות בשלושת הימים הקרובים. היה ברור לו שיהיה סיוט אמיתי.

״כן, לאלין, מה שלומך?״ ספראוט שלפה את הדודא מהעציץ

לאלין בהתה בה לשנייה במין הבעת בוז קלה, זאת שתמיד הייתה מרוחה לה על הפרצוף, ואז פיה נפתח והצווחה החדה, הרגילה, בקעה ממנו בכל הכוח. ינטין כמעט הרגיש צורך לסתום את אוזניו, למרות השמיעה החלשה של הדודאים. הוא אף פעם לא הבין את הקטע של הדודאים עם הצרחות- כלומר, לעצבן בני אדם.

כשלאלין סיימה לפרוק עצבים על בני אדם, ספראוט החליפה לה את האדמה לאדמה רכה, הרטיבה את האדמה במים והניחה דשן בעציץ. אחר כך היא החזירה את לאלין לעציץ והיא נחתה, מתנשפת, ואחרי שזרקה מבט מלגלג אל ינטין, התחפרה עמוק באדמה הכהה. רק העלים שעל ראשה בצבצו מהאדמה.

״ינטין, רוצה לחזור לעציץ?״ פנתה אליו פתאום ספראוט

ינטין הניד בראשו בהיסח דעת וגירד עלים דבוקים יבשים מהשולחן. רק לינטין היה מותר לשבת על השולחן, או להיות חופשי באופן כללי ולא בעציץ. הפרופסור ספראוט סמכה על ינטין. רק על ינטין. ובצדק. אם היא הייתה משחררת דודא אחר, הו הו, הנזק שהיה נגרם…

״סליחה? אפשר להכנס?״

הנערה שנעמדה בפתח החממה הייתה ג׳ינג׳ית גבוהה ונראתה פחות או יותר בגיל שש עשרה. ״ג׳יני!״ הפרופסור ספראוט קידמה את פניה בחיוך רחב ״טוב שבאת!״

ג׳יני וויזלי חייכה חיוך עקום ופרעה את שיערה הבהיר ״שלום הפרופסור ספראוט! מתי את יוצאת לדרך?״ היא שאלה בידידותיות וישרה קפל קטן בגלימתה

״ממש בקרוב. חיכיתי רק לך״ הפרופסור ספראוט הובילה את ג׳יני לתוך החממה ״כולנו חיכינו לך. במיוחד האטלאן, הדודא החביב״

האטלאן נהם משהו לא ברור בפה מלא באדמה, כאילו הוא מנסה לצרוח כרגיל וקולות בעיטה נשמעו מקירות העציץ

״אני רואה כמה הוא מחכה לי״ ג׳יני צחקה ״הוא מהדודאים החדשים?״

״כן״ ספראוט אישרה ״וגם לאלין וינטין״

״אהה״ ג׳יני התקרבה אל ינטין ואצבעה החליקה על העלים-שיערות שלו ״הוא שקט יחסית לדודא״ ציינה

״זה כי… אהה… טוב, הוא- ינטין הוא אילם״

״דודא אילם״ ג׳יני בהתה בה

ספראוט הנהנה ״טוב, אני חייבת לזוז, להתראות כולם! ג׳יני תשגיח עליכם בשלושת הימים הקרובים, דודאים שלי!״

ינטין הביט בעצב אחרי הדמות המתרחקת.

מה הוא יעשה עכשיו?


הפרק הקודם		הפרק הבא

תגובות

חמודד · 13.04.2021 · פורסם על ידי :אפרת הלר פוטר

דעיון אדיררר
המשך דחוףף

:) · 13.04.2021 · פורסם על ידי :נמלה

שמחה לראות שהמשכת!!
ועוד מחכים להמשך שיבוא!

המשךךךךךךךךךךךךךךך · 09.05.2021 · פורסם על ידי :Ur mom

המשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשךהמשך