ילדי האריות, משיבים מלחמה.

היי חברה. הנה הפרק. אני רק רוצה לומר שפירסמתי פאנפיק חדש שמבוסס על בני הנפילים (ציידי הצללים) קוראים לו עיר של אהבות קטנות (או גדולות) כולכם מוזמנים ללכת לקרוא אותו😀

טוב והנה הפרק:

מיכאל דפק על השולחן בפעם התשיעית. “אנחנו צריכים לתכנן תוכנית,” קרא מיכאל בפעם העשירית לאותו יום והפעם הלא יודעת לשבועות האחרונים. “אנחנו לא יכולים פשוט להיכנס למאורה של הצובעים.”

ישבנו בסלון וניסינו לתכנן כיצד נשתלט על המאורה של הצבועים בתל אביב. עברו כבר מספר שבועות מאז הלוויה של זואי.

בימים הראשונים כולנו היינו שקטים למדי. נועם וג'ייסון היו סגורים רוב הזמן בחדר של ג'ייסון או שהם היו יוצאים ליום שלם וחוזרים בערב. מיה הייתה סגורה בחדר של זואי והייתה עסוקה רוב הזמן בללמוד את כל מה שהיא החסירה מיכאל שמח לעזור לה.

שמתי לב שמיה ומיכאל נעשו קרובים. שמחתי בשבילם. בזמנים כאלו כל אחד צריך מישהו שעליו הוא יוכל להישען ולהוות משענת.

זאם צייר רוב הזמן. הציורים שלו היו עצובים, בעלי גוונים קודרים ומלאים בתחושות של אובדן. אחד הציורים הוא תלה על הקיר בסלון.

הוא צייר את פניה של זואי המחייכות בתוך לב וכולנו, אני, זאם, מיכאל, מיה, נועם וג'ייסון החזקנו את הלב ביחד. מאחורינו הרקע היה חצוי לשניים. חצי אחד הוא צייר את הגורדי שחקים של תל אביב ובחצי השני את הגבעות השוממות של מדבר יהודה.

הציור הזה היה תלוי בקיר המרכזי בסלון והזכיר לכלונו שגם אם זואי מתה היא תמיד תישאר בליבנו ואנחנו נזכור אותה לנצח.

אני ניסיתי להשקיע את עצמי בלימודים במשך היום. בשעות הבוקר הייתי בתיכון יחד עם נועם, מיה ג'ייסון וזאם. שם, העמדנו פנים כאילו הכל בסדר כדי שאף אחד לא ישאל שאלות. כששאלו אותנו איפה זואי (או איפה נגה) אז זאם ענה שהיא חזרה להוריה שבפולין.

מהתיכון הלכתי לבית של מיכאל. אימא הבינה את הצורך שלי להיות עם חבריי. היא תמכה בי בכל דרך אפשרית. אם זה לתת חיבוק כל יום שפגשתי אותה או להאזין לשיחות הטלפון הארוכות שלי שבהן פרטתי לה בפרטי פרטים איך עבר עלי היום.

בלילות אני ישנה בחדרו של זאם. כל לילה אחנו נשכבים יחד במיטתו והוא חובק אותי בזרעותיו ולוחש לי באוזן עד כמה הוא אוהב אותי. אז אני מסובבת את ראשי ולוחשת לו בחזרה שגם אני אוהבת אותו.

ככה היינו מתלחשים, מתנשקים ומצחקקים עד שמיכאל כמו אבא מסור היה נכנס לחדר ואומר לנו שכבר שתיים עשרה וחצי בלילה ורק אז היינו משתתקים. אז אני אהבתי להשעין את ראשי לחזהו ולהקשיב להילמות ליבו ולתת לתחושת השלווה להתפשט בתוכי.

הדבר שהיה הכי אהוב עלי זה לצפות בזאם ישן. עיניו עצומות וחזהו עולה ויורד בשלווה.אז הייתי מעבירה את אצבעותי בתלתליו באיטיות ומחייכת בחזרה למראה החיוך הקלוש שהיה מפציע על שפתיו...

"תמר! תמר!” קולו של מיכאל קטע את מחשבותי. הרמתי את מבטי. “את איתנו?”

"מ..מה? אה כן,” מיהרתי לומר.

"מיה הרגע הציעה רעיון.” אמר מיכאל.

“אנחנו לא יכולים לפרוץ עם הצבועים במלחמה,” אמרה מיה. "אני מתכוונת לצבועים הרעים כמובן,” היא הוסיפה כעבור רגע. “בגלל מה שהמועצה החליטה כל ניסיון מלחמה יהווה עברה קשה נכון?”

כולנו הנהנו בראשנו בעוגמה. המועצה פחדה מידיי מכדי לפתוח במלחמה רישמית עם הצבועים. הם אמרו שהם אכן ידאגו להביא על עונשם את רוצחיה של זואי אבל הם טענו שזאת לא עילה מספקת בשביל להכריז על פתיחת מלחמה.

כשניסיתי קצת לברר מדוע הם כל כך מתעקשים אז זאם סיפר לי שלפני מאה שנה התרחשה מלחמה איומה בין שני הצדדים. הוא אמר שעד לפני המלחמה הזאת ילדי האריות והצבועים חיו בשלום זה עם זה. הוא אמר שנהרגו במלחמה הזאת עשרות אם לא מאות מכלל ילדי האריות והצבועים ושהמועצה לא מעוניינת במלחמה כזאת שוב, במיוחד עכשיו, כשכל ניצוף קטן עלול להצית שריפה קטלנית.

"אני חושבת שיש דרך להשיג את החרב הבוערת ללא מלחמה.” אמרה מיה. “אתם שמעתם את הנבואה נכון?” כולנו הנהנו. “לא בדיוק את כל הנבואה,” אמרה מיה. “יש לילדי האריות רק חצי ממנה.”

"נכון, אבל בחצי הזה יש בדיוק את כל מה שאנחנו היינו צריכים לדעת.” אמר זאם.

"ומה אם לא?” אמרה מיה. “מה אם בחצי השני של הנבואה נמצא מידע חשוב שאנחנו לא מכירים. מה אם בגלל החצי השני של הנבואה אבא שלי לא רצה להרוג אותך תמר? מה עם החצי השני של הנבואה מסביר למה הם התעקשו כל כך שאת וזאם תיפרדו זו מזה?”

"טוב אני לא רואה לאן זה מוביל,” אמר נועם. “את רק יידעת אותנו שעכשיו נמצאים אצל הצבועים לא רק חפץ אחד שאנחנו רוצים וצריכים אלא שניים.”

"לא רק אצליהם, אלא גם לנו,” אמרה מיה. “הצבועים לא שמעו את החצי השני של הנבואה שיש אצליכם. אני יודעת על מה אני מדברת. אבא שלי לא הפסיק אף פעם לחפש את החצי השני של הנבואה. הוא לא שיער שהיא נמצאת אצליכם. הוא חושב שאם היא נמצאת אצליכם אז מן הסתם הייתם דורשים ממנו את החצי שנמצא אצלו.

"ברגע שהוא יידע שהחצי השני של הנבואה נמצא אצלינו הוא ישתגע. זה חלום חייו, אני כמעט בטוחה לחלוטין שהוא יסכים לתת לנו כל דבר תמורת זה.”

"אז את מציעה שאנחנו ניתן לו החצי הנבואה שנמצאת אצלינו ובתמורה לזה הוא ימסור לנו את החצי של הנבואה שנמצאת אצלו ואת החרב הבוערת?” שאלתי.

"כן,” אמרה מיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא