✨חכמה בלי גבולות✨

אמרוד התעוררה במיטתה מוקדם מהרגיל.

קרן שמש מעורפלת ועכורה חצתה את חדר הבנות של השנה החמישית. אמרוד השתהתה במיטתה ולא ששה לקום.

היא שרדה כבר חודשיים שלמים מהשנה הזו, וידוע שהשנה החמישית היא הכי עמוסה. חוץ מהשביעית, אולי.

היא נשארה לחשוב עוד מחשבות, והתעוררה באמת כעבור חצי שעה, כאשר חברתה לחדר צעקה. היא צעקה מתוך שינה, ככל הנראה.

אמרוד, שהייתה בחורה חביבה, רצתה לגאול את קת'רין מסיוטי הלילה שלה.

היא צעדה לכיוון מיטתה של קת'רין ונענעה את כתפייה. קת'רין חדלה לצעוק, וכעת רק משכה את אמרוד אליה, משרבבת שפתיים.

"מה את עושה?!" שאלה אמרוד ונאבקה בקת'רין. קת'רין מצמצה בעיניה כמה פעמים ואז העיפה את אמרוד ממנה.

"דאמט, למה הערת אותי?!" היא צעקה עליה.

"את צעקת מתוך שינה! חשבתי שאת חווה סיוטים איומים ונוראיים, ובגלל שאני חברה כזאת טובה הערתי אותך!" אמרוד התגוננה.

"למה, למה, למה הערת אותי?!" קת'רין זרקה על אמרוד כרית, אך פספסה. "אני חלמתי על דומיניק דיזני! דומיניק, פאקינג, דיזני! את קולטת?! ואת הערת אותי!"

"אז למה צעקת?" אמרוד הייתה מבולבלת. מאוד מבולבלת.

"כי, אעעע, הוא נישק אותי בחלום! אעע!!" צעקה קת'רין, וזרקה על אמרוד כרית נוספת.

"רדוקטו!" הורתה אמרוד בעודה שולפת את שרביטה ומסיטה את הכרית במעופה.

"אני שונאת אותך אמרוד!"

"הדדי."

לעזאזל. דומיניק מקובל. ומאוד מבוקש. אז למה לו לשים לב דווקא אלי?

הפרק הקודם		הפרק הבא