וואנשוטים סולאנג'לו ❣

"אתה לא הולך לישון?"

ניקו די אנג'לו שכב באחת המיטות במרפאת מחנה החצויים ובחן בעניין את וויל סולאס, המרפא הראשי, שבמקום להתארגן לשינה אחרי שסיים לטפל בניקו, התיישב על כסאו והחל למיין תרופות.

וויל שלף קופסאת כדורים ובחן את תכולתה "אני במשמרת לילה היום" הוא שיקר, יודע שאם יגיד לניקו שהוא נשאר ער במשך הלילה רק כדי להשגיח על בריאותו הרופפת, הילד יתעקש שוויל ילך לישון.

"אה" המהמם ניקו "ולא תהיה עייף?"

וויל שלח חיוך קצר אל ניקו לפני שזרק את קופאת הכדורים לפח, מאחר וראה כי פג התוקף שלה. הוא הרגיש מין חום פנימי קטן כשראה שניקו דואג לו. "ישנתי הרבה בצהריים, אני אהיה בסדר. וחוץ מזה, אני אוהב את הלילות".

ניקו הנהן בהבנה ופיהק באיטיות, גורם לוויל לרצות למעוך אותו מרוב חמידות. ניקו שפשף עין אחת "אני אלך לישון" הוא מלמל אל וויל, שמיד קם וניגש אל המיטה של ניקו, מסדר לו את השמיכה למרות מחאותיו על כך שהוא יודע להסתדר בעצמו. וויל ידע שעבר על ניקו יום רע במיוחד, והפציעות שחטף מהמפלצות שתקפו אותו ביער היום, בנוסף לקסמי השאול שעשה, הותירו אותו חלש ועם בריאות רופפת עוד יותר מתמיד. רק לפני חצי שעה ניקו התעלף כשניסה לקום ממיטתו, ו-וויל רצה לדאוג שהדבר לא יחזור על עצמו בלילה, לכן הוא יישאר ער. גם ככה יש לו כמה דברים לסדר במרפאה.

אחרי כמה דקות של מיון תרופות, וויל קם מכסאו ונשא את הקופסא הגדולה אל ארון התרופות. בדרך הוא שלח אל ניקו מבט קצר, וחיוך הסתמן על שפתיו כשראה שניקו כבר ישן עמוק, שפתיו פרודות מעט וחזהו עולה ויורד בקצב נשימותיו. הוא עוד היה עומד שם לנצח ומביט בחיוך בניקו הישן אלמלא קופסת התרופות הכבידה על זרועותיו, והוא נאלץ להתנער ממחשבותיו וניגש אל הארון.

הלילה עבר באיטיות על השניים. מצבו של ניקו נשאר תקין במשך השעות הבאות, עד שוויל, שדי שיקר לניקו לגבי שעות השינה בצהרים, חשב על לפרוש למיטה. הוא החליט שיעשה זאת אחרי שיסיים לגלגל את כל התחבושות ולסדר אותן בצורה מדויקת בתוך תיק העזרה ראשונה. כזה הוא וויל, פרפקציוניסט ומושלם.

רעש מוזר חדר את צלילי המוזיקה שהתנגנה באוזניו של וויל, וגרמה לו לכבות את המוזיקה ולשלוף את האוזניות מאוזניו. הוא העביר מבט על כל המרפאה, הכול היה ריק ומסודר. ריק מדי. מבטו קפץ שוב על המיטה של ניקו, והוא התרומם מכסאו בבהלה כשהבין שהיא ריקה. הוא ניגש במהירות אל המיטה והביט אל סביבתה.

וויל הניח את ידו על פיו כשראה את ניקו, גופו מקופל בצורת ר', מסובך בתוך השמיכה שלו וגופו רועד במהירות, שוכב על הרצפה הקרה שלצד המיטה. זיעה נצצה על מצחו של ניקו ונשימותיו היו מהירות כל כך עד שוויל הבין כי הוא לא מצליח כלל להוציא אוויר לגופו, רק לשאוף אותו פנימה. התקף של היפרוונטילציה (נשימת יתר).

לקחה לוויל שניה כדי להבין מה הוא צריך לעשות. בהתאם לטיפול בהתקף של היפרוונטילציה, וויל כרע על יד ניקו. הוא הבין כי מקור החרדה שניקו חש היה מן הסתם בחלום או סיוט, ולכן וויל ניער את גופו בעדינות כדי להעיר אותו.

ניקו פקח את עיניו רק כשוויל הפעיל לחץ חזק יותר וסטר בעדינות לפניו. ניקו פקח זוג עיניים שחורות ומבוהלות שהביטו בוויל בחרדה. הוא המשיך לשאוף אוויר במהירות. וויל החזיק את ניקו בישיבה והסתכל עמוק לעיניו, יודע שהמטרה עכשיו היא להרגיע את הילד המפוחד.

"ניקו" הוא אמר בעדינות ושמח כשעיניו המרצדות מעט של ניקו הופנו לעברו. הוא מתקשר. "ניקו תסתכל עלי" ידו של וויל ליטפה בעדינות את לחיו החיוורת והמיוזעת של ניקו "הכול בסדר. זה היה רק חלום. אני כאן ואתה בסדר" וויל לחש לו מילות הרגעה במשך כמה דקות שלמות, מתאפק שלא להיכנס לפאניקה בעצמו כשראה את הילד שאהב כל כך במצב כזה.

אחרי שלוש דקות בערך החלה נשימתו של ניקו להתייצב והוא נשען בכוחות עצמו על דופן המיטה מבלי לצנוח על הרצפה. וויל בחן את פניו בריכוז, אלא שאז ניקו תפס בחוזקה את זרועו של וויל והחל לבכות. זה היה פתאומי וסוחף כל כך, שוויל הרגיש את עיניו שלו מתמלאות בדמעות. הוא עטף את גבו של ניקו וחיבק אותו, מרגיש רטיבות בחולצתו היכן שנספגו דמעותיו של ניקו.

הא לא שאל את ניקו מה גרם להתקף, יודע כי בעברו של ניקו היה דברים גרועים מספיק כדי לגרום לאדם החזק ביותר להישבר ככה. הוא פשוט ישב והמשיך לחבק את הנער עד שזה נרגע מספיק כדי ללחוש לוויל תודה ולעלות חזרה אל המיטה.

וויל ישב על המיטה על יד ניקו, מלטף את זרועו של הנער לאחר שקיבל ממנו אישור על כך. זה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לעשות עבורו כרגע. לאחר כמה דקות ניקו נרדם שוב, נשימותיו מעט קטועות לאחר ההתקף שעבר, וגופו היה מכווץ ורעד מעט.

וויל נשאר שם עוד כמעט שעה, עד שהיה בטוח שניקו ישן לגמרי. אבל אז, כשהתכוון לקום מהמיטה ולחזור לגלגול התחבושות, עכשיו בלי מטרה ללכת לישון היום, הוא הרגיש משהו מושך את זרועו חזרה. זה היה ניקו. הוא עדיין ישן, ועמוק, אבל ידו נאחזה בזרועו של וויל, כמו מבקשת ממנו להישאר קרוב.

וויל לא יכול היה לסרב לדבר כזה, ולכן רק הרים מעט את השמיכה והחליק אל מתחתיה, מודע כל כך לחום גופו של ניקו שמילא את החלל שמתחתיה, ויותר מכל מודע לידו של ניקו שעטפה את זרועו במין חיבוק. זה היה הדבר הקסום ביותר שוויל היה יכול לדמיין לעצמו. כבר הרבה זמן שהוא מאוהב בניקו, רק שהוא עוד לא קיבל את האומץ הדרוש לצאת בפניו מהארון בתור הומו, ועוד יותר לא בתור אחד שמאוהב בו עמוקות.

ולמרות זאת, כשוויל הסתכל בחלון המרפאה שבקיר ממולו, כשניקו שוכב על ידו ונראה מלאכי כל כך באור הירח החיוור, הוא לא יכול היה שלא לנצל את המשאלה שניתנה לו כשראה כוכב נופל ברקיע, כדי לבקש עוד הרבה לילות כאלו, עם אהובו.

יום קסום לכולם.ן

תקיאו בקשת 🌈

הפרק הקודם		הפרק הבא