צפוי לא צפוי / פיק פורום

כותב: ImmaWhore
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 17026

(3.667) 6 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר, פורטל - זאנר: הרבה - שיפ: יש הרבה - פורסם ב: 24.08.2008 - עודכן: 24.09.2008

המלץ!

ID : 124

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

"מה?" שאלתי, לא מבינה מה הוא עושה. "תעזוב אותי!"
"אני יכול לדבר איתך שניה?" הוא אמר לי בשקט.
"אה-אני-מה?!" שאלתי, עדיין בהלם.
"אוו, לסבר-מאוס יש בחורה!" אמר סיריוס, צוחק, אבל המום שמישהי מדברת איתו.
גם ירין וליאל הסתכלו עליו בתדהמה. אני בכלל עוד לא הצלחתי לזוז. זה היה מופע כזה מוזר. תלמידי סלית'רין וגריפינודר עומדים קבוצה מול קבוצה, המומים, מסתכלים על 2 מהסלית'רינים, שמחזיקים ידיים. ניסיתי להסתיר את הגיחוך ברגע שחשבתי על זה.
"אפשר?" סוורוס שאל אותי שוב. הפעם עניתי.
"ב-בטח." עניתי, מנסה להתאפס. לא שזה היה קל.
הוא הלך בשקט לאחת הכיתות הריקות עכשיו, ופתח לי את הדלת, נותן לי להיכנס ראשונה.
לפני שנכנסתי לכיתה, ראיתי את מבטיהם ההמומים של הקונדסאים וחבריי. חיוך קטן נפלט לי.
נכנסתי לכיתה והוא אחרי, סוגר את הדלת.
"אוקי, מה אתה רוצה?" שאלתי החוסר לסבלנות.
"אה, אני רוצה לבקש...עצה." הוא אמר, לחייו האדומות מוסתרות למחצה תחת שערו השמן.
"עצה?" אמרתי, המומה יותר ויותר ככול שהוא ממשיך לדבר. "בגלל זה מנעת ממני להרוג את ג'ימס, בגלל עצה." זה לא הגיוני! הוא שונא את ג'ימס! הוא בין הראשונים שיעשו הכל כדי לגרום לו לכאב!
הייתי עצבנית, והחזקתי את עצמי מכי שלא לזרוק לו שולחן על הראש.
הוא לא ענה על ההערה שלי, אלא המשיך:
"את אחת הבנות שהכי מתמצאת בבנים, ו... אני ורצה לשאול אותך משהו, לגבי...מישהי."
עמדתי המומה? אני? מתמצאת בבנים? מה קורה לו?!
"אתה-מה הולך- אני לא מבינה- מה?!" שאלתי, מיואשת, רוצה להבין ושירד ממני.
"אני רוצה לבקש מילדה אחת לצאת איתי, ו... אני לא הכי בטוח שהוא-שהיא, תרצה." הוא אמר, שוב מתעלם מהגמגומים שלי.
הסתכלתי עליו במבט מטומטם של אי הבנה.
"אה- פשוט תגיד לה, " אמרתי, מבולבלת מהשאלה הטיפשית.
"אוקי," הוא אמר בחיוך מכוער. 'אני מעדיפה אותו כשהוא כועס, ממש לא מתאים לו לחייך' חשבתי לעצמי.
"תודה, דנה." הוא אמר, יוצא מהכיתה בחצי דילוג.
נשארתי עומדת שם, המומה ממה שהרגע קרה.
מה נסגר איתו!? הוא השתגע לגמרי!? ילד בן 15 שלא יודעת איך לדבר עם מישהי?! זה נראה לי מוזר.
כשיצאתי מהכיתה, ירין וליאל עדיין עמוד המומים, כנראה מהדילוגים של סוורוס, אבל הקונדסאים ברחו להם, בזמן שסוורוס דיבר איתי כמו ילד מפגר.
"מה-קרה-לו!?" שאל ירין, המום.
"אה, גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה," אמרתי, מנסה להתאושש ממה שקרה.
"אה, אולי נלך?" אמרה ליאל, שככל הנראה התאפסה יותר מהר מאיתנו, "אני יודעת שזה היה מחזה מחריד, אבל...יש לנו שיקויים."

לאחר היום הארוך הזה, כשסוף סוף הגענו לחדר המועדון לאחר השיעור האחרון, נפלתי על הספה, חצי ישנה.
ליאל התישבה על הספה ונרדמה באותו הרגע. משום מה, היא ממש עייפה בזמן האחרון.
ירין לקח את התיק שלו והוציא מחברות
"ירין!" אמרתי. הוא קפץ בבהלה.
"מה קרה?" הוא שאל
"מה אתה עושה?" אמרתי, לא מאמינה.
"שיעורים?" הוא אמר בחשש, כילד שחטא.
"אתה נורמאלי?!" שאלתי, לא מאמינה ליום המוזר הזה.
"נו, אני רוצה ללכת לראות את ליאת היום, ואין לי שום כוונה להישאר עד מאוחר כמו אתמול. ואם את גם רוצה לפגוש את ר-"
"אוקי!" קטעתי אותו. "הבנתי אותך."
בחוסר חשק מוחלט, לקחתי את התיק שלי והוצאתי את המחברת של שינוי צורה.
בעודי עונה על השאלות, דמיינתי איזה קללה אני יוכל לזרוק על מקגונגל אילו יכולתי. אולי אהפוך אותה לחזיר ים? זה יתאים לה. לא, לנמלה יותר מתאים, ככה אני יוכל למחוץ אותה למוות...
לפני ששמתי לב, כבר גמרתי את השיעורים. ירין עדיין היה תקוע עם אחת השאלות, שובר את הראש בעצבנות.
"קח, " אמרתי לו, נותנת לו את המחברת, "אני מבטיחה לא לספר למקגונגל."
הוא הסתכל עלי בשמחה.
"תודה!"
"ואל תשכח להעיר אותה, "אמרתי, מסתכלת במן חששה על ליאל.
הוא הנהן וחזר לשיעורים.
חייכתי אליו ויצאתי מחדר המועדון. מחוץ לדלת החדר, שמעתי קול של מישהו.
"אני... אני פשוט חייב להגיד לך את זה, ג'ימס. אני-אני אוהב אותך."