צפוי לא צפוי / פיק פורום

קפאתי במקום. מישהו מסלית'רין מאוהב ב... ג'ימס פוטר?!
לא הצלחתי לזוז, זה כבר היה יותר מדי. היום הזה לא נגמר. לאז חשבתי על הקטע המצחיק בכל זה: ג'ימס הוא...הומו!
וגם הסלית'ריני המתכוון לומר לו את זה. רגע, הקול שלו מוכר לי, שמעתי אותו איפשהו. שמעתי אותו היום אפילו, זה היה כש...
"מי זה?" שאל הוקל בחשד, ושוב קפאתי במקומי. מי שזה לא יהיה, מה הוא יחשוב כשהוא יגלה אותי קפואה כאן? שעקבתי אחריו? שציטטתי לו?
דנה! מה קורה לך?! את פשוט יצאת מחדר המועדון! זאת אשמתו שהוא בחר במקום הלא טוב! תהיה סלית'רינית! זה שהרגשן הזה בחר להיות כאן, זאת לא הבעיה שלך!
ניערתי את עצמי, והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות, במקום שבו נמצא אותו הילד.
לאחר שהגעתי קרוב מספיק כדי לראות את פניו, קפאתי בפעם השלישית [זה הסביר את הקור]. זה היה סוורוס.
"אתה! אתה-עכשיו אני מבינה- אתה-"
"כן." הוא קטע אותי. "אני... כן." משום מה, גם הוא לא הצליח להגיד את המילה.
"בגלל זה מנעת ממני לפגוע בו, "אמרתי לעצמי, חוזרת על הסצנה היום בצהריים ומבינה עכשיו הכל. "בגלל זה שאלת אותי איך לומר את זה למישהו, איך להתוודות... או שזה היה המצאה של הרגע?" שאלתי אותו בקול חושד.
"זאת הייתה המצאה," הוא הודה. "רציני למנוע ממך."
"בגלל זה הוא ברח!" אמרתי לעצמי, צוחקת מסיבה לא ברורה.
סוורוס שתק, מסמיק. זה ממש לא התאים לו, עורו הלבן כשלג נהיה בצבע עגבניה, אבל עגבניה מלאה בשמן בישול, ושערו השחור, שמן גם הוא, נופל על פניו, גרם לו להראות יותר מכוער.
"אני לא מאמינה, " המשכתי להגיד, והוא שתק.
היה שקט זמן מה, עד שהוא התפרץ:
"חסר לך להגיד לו משהו!"
"מה!? נראה לך? אני יחכה שתשפוך את ליבך שלפני שאני ירד על המסכן." אמרתי, מושכת כתפיים.
הוא שתק.
"טוב, הבנתי אותך," אמרתי, מרימה את ראשי בהתנשאות. "תהנה עם הבוצדם שלך, אני הולכת."
הוא שתק, נותן לי ללכת בלי לזוז מילימטר.
המקום הזה נהיה יותר ויותר מוזר! מה הולך פה?!

הגעתי במהירות לאגם, שם קבענו להיפגש.
התיישבתי על הדשא, טועה מה לעזאזל קורה לכולם, כולם נהיו מוזרים, ומה הסיפור עם הקונדסאים. זה כבר זמן מה שהם לא עשו שום תעלול? האם סוורוס מונע מג'ימס לעשות שטויות גם הוא? המחשבה גרמה לי לגחך. סוורוס כזה מוזר, ואני בכלל חשבתי שהוא מאוהב בבוצדמית אוונס. הרגשתי מפגרת.
הזמן עבר, ופשוט ישבתי וחיכיתי.
בעודי מסתכלת על הירח המלא, חולמת על כל מה שקרה בשבוע האחרון, קול יללה הקפיץ אותי.
הסתכלתי סביבי בפחד, מחפשת את מקור הקול, אך לא מצאתי.
לאחר מכן באה נביחה, או יללה, ואז נהמה מפחידה. הבנתי שהוא לא יבוא, שהוא הבריז לי, לא שזה ממש הציק לי באותו רגע, רק חשבתי על לחזור לחדר המועדון ולהתכסות בסמיכה.
רצתי מהר, מפחדת להסתכל אחורה.
לבסוף הגעתי לחדר המודעון, מתנשפת, ראיתי את ליאל ערה, מדברת עם ניר על משהו שלא הצלחתי לשמוע. הוא כנראה הצחיק אותה, כי היא נראתה ערנית, והיא חייכה.
ירין ישב על אחת הספות, מסתכל על ליאל וניר, חושב.
"לא הלכת לליאת?" שאלתי אותו.
השעה כבר 2, ורק עכשיו סיימתי עם מקגונגל," הוא אמר, זועף
"אבל נתתי לך את המחברת שלי!" אמרתי, לא מבינה.
"לא עשיתי אתמול את השיעורים בשיקויים, " הוא רטן.
התיישבתי בכבדות לידו.
"מה קרה?" הוא שאל אותי.
"הוא לא בא," אמרתי בשקט.
הוא מחק בעצב.
"למה ציפית? הוא מגריפי-"
"הבנתי!" אמרתי בשקט. "אבל עדיין. הוא בטיח."
ליאל בדיוק אמרה לניר לילה טוב, מכוון שהוא עלה לחדרים, ובאה להתיישב לידנו, חיוך על פניה.
"אני רואה שהתעוררת," אמרתי בשקט.
"כן, " היא אמרה במרץ, "אבל אני כבר לא עייפה כדי לישון בלילה."
צחקתי. כמה מפתיע.
"על מה דיברת עם ניר?" שאלתי, מנסה לדבר על משהו בכדי לא להיזכר במה שקרה לפני כמה דקות.
"סתם," היא אמרה. מסמיקה. הייתי יותר מדי שקועה במחשבות בשביל לשים לב לזה, וירין נראה זועף מדי בשביל להקשיב בכלל.
"טוב, אני מבינה שגם מחר אני יגיע באיחור, " אמרתי בשקט. " לא נורא, מקגונגל תשרוד."
קמתי על רגלי, ועליתי לחדר, בלי לשים לב למבטים שירין וליאל החליפו מאחורי גבי.

"למה לא באת אתמול?" שאלה ליאת, יושבת ליד ירין בשולחן סלית'רין, צופה בו אוכל במן הערצה.
"גמרתי שיעורים בשתיים בלילה, חשבתי שאת כבר ישנה, " הוא אמר לה, מחייך.
"טוב, לא ממש שינתי, מקגונגל הייתה קשה הפעם."
הוא הנהן בהבנה.
שתקתי כל הבוקר. לא הצלחתי להכניס כלום לפה, גם מתוך חששה אליו, וגם בגלל הקולות ששמעתי אתמול בלילה.
לפתע הוא נכנס, יחד עם שאר הקונדסאים, מדבר עם ילדה גבוהה יחסית, עם שער חום ארוך. הוא דיבר איתה, מחייך, והיא כנראה הסבירה לו משהו, בגלל שהיא דיברה עם הידיים.
הסתכלתי עלייה בשאלה, מסוקרנת לדעת מי היא.
"זאת דניאלה," אמרה ליאל, כאילו קוראת את המחשבות שלי. "היא חדשה פה, אבל היא נקשרה לקונסאים."
הייתה שנאה בקול שלה, והבנתי אותה לגמרי.
היא הסתכלה עליי, וקפאה במקומה. הסתכלנו אחת על השניה, סקרניות, לא מכירות אך כבר שונאות אחת את השניה. ניר בדיוק הגיעה והתישב ליד ליאל.
"בקור טוב," הוא אמר, קוטע את מחשבותיי. הסטתי את מבטי מהילדה החדשה, מסתכלת על ניר ומאלצת את עצמי לחייך. השאר צחקו, אכלו, ולאחר כמה דקות, קמתי אחריהם, הולכת לשיעור שיקויים ביחד עם הגריפינדורים.

הפרק הקודם		הפרק הבא