מצנפת המיון

חמישה ימים לפני תחילת הלימודים. ג'ולי פסעה ברחוב עם אימה, הן נכנסו לקלחת הרותחת ומשם פנו לסמטת דיאגון.

"אז לאן קודם?" שאלה ליסה.

יותר מכל ציפתה ג'ולי לקנות שרביט חדש, ולכן החנות הראשונה שנכנסו אליה הייתה "אוליבנדרס". 

החנות הייתה ריקה.

"אדון אוליבנדר? אתה כאן?" שאלה ג'ולי בהיסוס.

"כן כן, מייד, מייד," ענה קול מאחורי כמה מדפים עמוסים בקופסאות.

סולם מכושף זינק אל הדלפק, ואדם קשיש ירד ממנו.

"ליסה, נחמד לראות אותך שוב," הוא אמר בקול שברירי. "ואני מניח שזו ג'ולי הקטנה שלך?" 

ג'ולי הנהנה.

"נפלא, אם כך, איזו היא יד השרביט שלך?" 

"שמאל."

אדון אוליבנדר הוציא סרט מדידה, ומדד מרחקים שונים בגופה, כמו המרחק בין האוזניים, בין הנחיריים, מהעין אל האף ובין הגבות.

סרט המדידה המשיך למדוד בעצמו מרחקים משונים, ואדון אוליבנדר הוציא כמה קופסאות שרביטים.

"אבוני ופרוות חד קרן. עשרים וחמישה סנטימטרים, הוא נשאר כאן כבר נצח. פשוט תניפי אותו."

ג'ולי לקחה את השרביט אל ידה, אבל אפילו לפני שהניפה אותו שני סנטימטרים, אוליבנדר לקח אותו והחזיר אותו לקופסה.

"לא, בהחלט בהחלט לא. נסי את זה - עץ זית ונימי לב של דרקון, שלושים ואחת סנטימטרים." 

הוא הושיט לה את השרביט הכהה והארוך, והיא הניפה והנחיתה אותו בבת אחת.

מטח של ניצוצות כחולים ושחורים פרץ ממנו, ליסה חייכה ואדון אוליבנדר מחא כפיים.

"התאמה בניסיון השני, זה בהחלט מעניין," הוא אמר.

ליסה וג'ולי יצאו אל "כרך ודף בע''מ", שם קנו את ספרי הלימוד של ג'ולי וכמה ספרים נחמדים אחרים שג'ולי מצאה.

הן המשיכו אל "גלימות בכל עת" בהנהלת מדאם מלקין, וקנו את הבגדים שהוזכרו ברשימת הציוד.

החנות האחרונה שלהן הייתה "כלבו דורסי הלילה של איילופס".

ג'ולי וליסה נכנסו אל חנות חשוכה, מלאה בקולות והמיות.

ינשופים, תנשמות, אוחים, קטופות וליליות שתו מים מהמיכל בכלובים שלהם, או הסתכלו על ג'ולי בעיניהם הגדולות.

"שלום," ניגשה ג'ולי למוכר, "אני מעוניינת לאמץ ינשוף, יש אולי אחד מסוים שהיית ממליץ לי?" היא שאלה בנימוס.

המוכר הנהן, ואז החווה בידו אל שרביטה, שביצבץ מאחת השקיות. "ממה הוא עשוי?" 

"אממ.. נימי לב של דרקון," אמרה ג'ולי בהשתוממות. "למה?" 

הוא חייך. "יש לי הצעה שאולי תעניין אותך, בעל חיים נאמן ויעיל," אמר המוכר, נעלם לחדר אחורי וחזר משם עם ביצה בצבע כחול כהה.

"זה..." התחילה ג'ולי, והביטה בביצה ביראת כבוד. "זה דרקון?" עיניה ברקו.

"כן, מצאנו ביצה נטושה, אני מחפש לו כרגע בית." אמר המוכר.

"מאיזה סוג הוא?" שאלה ג'ולי.

"האמת, אנחנו לא יודעים, ערכנו בדיקות והביצה לא התאימה לשום סוג שקיים."

"וכמה כסף תיקח בעבורו?"

"הוא בחינם כרגע, אבל ציוד ומזון בשבילו יעלו שלוש אוניות."

ג'ולי שילמה בעבור מזון, כלוב מרווח וכמה צעצועים וחטיפים.

"אה, ועוד דבר לפני שאת יוצאת," אמר המוכר, "אנשים לא ייתלהבו מזה שיש לך ביצה של דרקון, אני ממליץ לך להחביא אותה, לפחות עד שהיא תבקע."

ג'ולי הינהנה והניחה את הביצה בזהירות בשקית מלאה בגלימות, זה הריפוד הכי טוב שהיה בהישג ידה.

היא יצאה מהחנות אל אור השמש הבוהק, וליסה חיכתה לה.

"שנלך?" היא שאלה, והן החלו לפסוע לעבר הבית, שמרחקו היה כשלושה רחובות בלבד.

ג'ולי ליטפה את ביצת הדרקון בידה הפנויה, וחייכה לעצמה חיוך קטן.

היי, תודה לכל מי שנרשם לפאנפיק, שלחתי לכם מאתיים חרמשים.

הפרק הקודם		הפרק הבא