אמילי פוטר *ננטש*

הפרק מוקדש לאנבת'6 על התגובה, שרק עכשיו הבנתי שלא עניתי עליה לגמרי: אמילי זאת החצוייה אבל יש פה קאצ' שאם תקראי שוב את הפרק תביני מהו

תהנו!

נ.מ. אמילי:

חייכתי לעצמי ויצאתי מהכיתה, כולם מפחדים מהמנהל. כולם חוץ ממני, הרי אני התלמידה המועדפת עליו והוא מת עליי! הוא תמיד טוען שאני משעשעת ומוסיפה עניין לבית ספר מטומטמים המשעמם הזה.

(ה.מ. למה יש לי תחושה שהמנהל יהיה הדמות האהובה על רוב מי שקורא את זה?) "שלום לך אמילי, מה עשית הפעם?" שאל המנהל בשיעשוע גלוי, "סך הכל קראתי למורה מטומטמת" עניתי בעוד המנהל מתפקע מצחוק "טוב, לא כולם יודעים להשלים עם מה שהם, עושה הצרות " חייך עליי המנהל בשיעשוע,

 "עכשיו, ספרי לי בדיוק מה קרה" אמר המנהל,

 סיפרתי לו מה קרה ובין פה לשם מצאנו את עצמנו משחקים טאקי. כמובן שניצחתי אותו בכל פעם. אחרי הפעם הרביעית המנהל שלח אותי החוצה בכעס גלוי מזה שהבסתי אותו, אף אחד חוץ ממני לא מסוגל להביס את המנהל, כמובן.

ציחקקתי לעצמי ויצאתי להפסקה שבדיוק התחילה. "שלום,א ת יודעת במקרה אם יש בכיתה 8 ילדים דיסלקטים?" שאל אותי הילד המשקפופר עם השיער הבלונדיני, הוא היה נראה בן 16.

"8 ילדים דיסלקטים? אני יודעת שלבית הספר קוראים טימטומים אבל זה לא אומר שאנחנו טיפשים!" אמרתי\צעקתי לו. "דיסלקטים הם לא טיפשים. אני דיסלקט, חוץ מזה רק שאלתי האם יש דיסלקטית בכיתה 8"

"אני לא מדברת עם בחורים שמתמזמזים עם לבנים! לך לפלרטט עם בחורה אחרת. אתה הדוגמא לזה שבנים מטומטמים" אמרתי וצחקתי לעצמי בעודי הולכת אל חברותיי; ניקול, נוי וסמנתה שצחקו ביחד איתי כשסיפרתי להן על זה "זה באמת נורא מצחיק," התחילה לומר נוי שהייתה הילדה הטובה בחבורה. "אבל אולי זה באמת פגע בו, אולי כדאי שניגש אליו?" באותו הרגע שאלתי את עצמי למה נוי חלק מהחבורה, מה אכפת אם זה פגע בו? הוא בן! וצחוק זה צחוק!

"איך ידעתי שיש קאצ'!" אמרה ניקול מרוצה מעצמה, "זה היה ברור שיש קאצ', נראה לי שכולנו הבנו את זה" אמרה סמנתה ואני הצטרפתי אליה אחרי המילה קאצ', ככה זה כשיש לך חברה הכי טובה כבר 5 שנים. 

(ה.מ. זה באמת נכון. תאמינו לי) וכולנו (חוץ מנוי) התפקענו מרוב צחוק, בהתחלה נוי עמדה שלובת ידיים ונראתה קצת כועסת אבל עד מהרה גם היא צחקה.

נ.מ. ג'ייסון: "נו באמת ג'ייס!," אמרה פייפר לאחר שהסברתי לה מה קרה "זה הרי ידוע שלא ניגשים לבנות שנראות הכי מקובלות! למה לא ניגשת לבנים שישבו שולחן לידך וליד פרסי?" "פייפס, בנים כמעט אף פעם לא מעודכנים ברכילות."

עניתי לה, "האמת, אתה צודק. פרסי במחנה החצויים כבר שנים ואני הגעתי למחנה רק לפני שנה בערך ואני כבר יותר מעודכנת ברכילות ממנו, הבחור תקוע ברכילות מלפני שלוש שנים!, הייתי מאמין?" אמרה פייפר.

פתאום ניגשה אלינו אחת הבנות מהחבורה ההיא "היי, אני נוי. איך קוראים לך?" היא שאלה, לילדה היו עיניים ירוקות ושיער שחור-חום גלי "אני פייפר אבל חברים שלי קוראים לי פייפס" ענתה לה פייפר, "החברות שלי קוראות לי נונו,"

"או נוי." ואז שתיהן צחקו. "היי, את אחת מהבנות שם לא?" שאלתי בתהייה, "כן, ואני האחראית מבניהם" אמרה נוי בעוד היא מגלגלת עיניים, "דרך אגב, שמעתי חלק מהשיחה שלכם. ואנחנו לא מרושעות או סנוביות....... זה ממש לא יפה להכליל. הן אוהבות לצחוק על .....טוב,בעצם על כל דבר אפשרי. והן לא שמות לב אם הן פוגעות במישהו, הרבה פעמים הן פשוט מתנהגות כמו ילדות קטנות.......אבל הן במיוחד שונאות בנים. הן טוענות שכולכם מפלצות שוביניסטיות......אבל באמת יש להם טיעונים טובים....

,בכל אופן, על מה דיברנו..?" אמרה נוי, את המילה האחרונה היא אמרה בתיסכול ובלבול. "הפרעת קשב וריכוז?" שאלה פייפר בעוד עיניה בורקות מקצה החוט אשר נגלה לפניה,

"והיפראקטיביות, ודיסלקציה" תיקנה אותה נוי. "תגידי, יש לך שני הורים?" שאלתי והתחלתי להתרגש. "לא, אני יתומה מאומצת" ענתה ונראה היה שיא עוצרת את דמעותיה מלפרוץ. "אבל אני לא היחידה. גם אמ מאומצת וגם לה יש דיסלקציה , הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות," אמרה נוי נחושה להעביר נושא.

"רק שאותה לא נטשו" הוסיפה בשקט. הבנתי שהיא לא רצתה שמישהו ישמע אז העמדתי פנים שלא שמעתי. "ומי זאת אמ?" שאלה פייפר, "זאתי המופרעת והטומבויית עם השיער הג'ינג'י" אמרה נוי וציחקקה לעצמה ,נראה שכבר לא היה זכר לדמעות שעד לפני רגע נראו כאילו הן עומדות לפרוץ.

"זאתי זאת שירדה עליי" אמרתי לעצמי בקול. "אוי לא," אמרה פייפס בהעדה כלפיי, "נקווה שאמילי היא לא חצוייה." פייפר סיימה את המשפט.

"מה זה חצוייה?" שאלה נוי בבלבול, "חצוייה זאת בת של אל או אלה יוונים או רומים או נורדים או-" "פייפס, נראה לי שהיא הבינה את העניין." אמרתי לה כשקלטתי שיש יותר מדי מיתולוגיות."-והורה בן תמותה או בת תמותה".

סיימה פייפר ונעצה בי מבט זועף. "אבל לאמילי היו שני הורים" אמרה נוי בבלבול ברור. "אז כנראה שאמילי זאת לא החצוייה שאנחנו מחפשים" אמרתי בהקלה, "אל תיהיה כל כך בטוח בזה ג'ייס, היא עדיין יכולה להיות נצר" נזפה בו פייפר, "עכשיו, נוי. את יכולה לקרוא את זה?" שאלה אותה פייפר בעודה משרבטט משהו על פיסת נייר. "את חצוייה," קראה נוי "רגע, מה?? איך הצלחתי להבין את זה?? הייתי בטוחה שאתם כמו המתיחה הקיצונית ההיא שרודפת אחרי אמילי!"

"נוי, את חצוייה." חייכה עליה פייפר ושתי הבנות צעדו ביחד אל עבר שיעור תנ"ך.

*עכשיו בואו נעבור אל השיעור האחרון שבמקרה, ממש במקרה היה חופשי, וזה ממש לא קשור לזה שהכותבת מתעצלת, בכלללל לאאא*

נ.מ. אמילי:

"יודעות מה? אני חושבת שאני יענה סוף סוף למתיחה המטופשת והמוגזמת הזאת!" אמרתי בעוז רוח, "ומה גרם לך לשנות את דעתך, מלכתי?" שאלה נוי בעוד ניקול וסמנתה מתפקעות מצחוק מאחוריהן.

"אם אני לא יענה למתיחה המטומטמת הזאת היא לא תיפסק לעולם או שאני לעולם לא אדע אם זאת הייתה מתיחה או לא" אמרתי בעצבנות, מתיחה או לא מתיחה זה כבר התחיל לעלות לי על העצבים.

וזה מזכיר לי בדיחה, פיל כחול עלה על הר-"נו?" שאלה פתאום נוי ואני קלטתי ששוב לא הקשבתי לה, מה שקורה בערך כל 5 דקות. "מה שאלת?" שאלתי אותה, "אני שאלתי מה הם כתבו במכתב הפעם" אמרה נוי.

"האמת, שהבאתי את המכתב בשביל ,שתוכלו להסביר לי מה כתוב בו" אמרתי, טיפה מובכת. "טוב, את יודעת שגם אני דיסלקטית" אמרה לה נוי

"נו תביאו לי את זה" אמרה ניקול, שהייתה תולעת ספרים רצינית.

"למיס פוטר היקרה,

זאתי ההזדמנות האחרונה שלך להצטרף להוגוורטס. אני מבקשת שתעני לנו הפעם, כי יש לנו הסבר חשוב לתת לך בנוגע למשפחתך.

את תוכלי לענות לנו עם הינשוף שבעזרתו מכתב זה נשלח, הפעם הוא יחכה לך רק עד 15:00 בצהריים. כי אנחנו יודעים שבית ספרך נגמר בשעה 13:30.

אם לא תעני לנו גם הפעם אז נפרש את זה כסירוב. אם תעני לנו בחיוב נשלח את אחד מאיתנו להסביר לך הכל וללכת לקנות איתך ציוד ללימודים.

בית הספר מתחיל ב1 בספטמבר. מצפים שהפעם תעני בחיוב, מינרווה מקגונגל. סגנית מנהל בית הספר וראש בית גריפינדור." סיימה ניקול להקריא את המכתב.

"אני ממליצה לך לענות הפעם" אמרה לה באגביות.

נ.מ. כללי אמילי

ועל כן, כאשר חזרה לביתה החליטה אמילי סוף סוף לענות למכתב:

היי, זאת אמילי. אני הייתי רוצה לדעת עוד על משפחתי אבל זאת בטח סתם מתיחה מוגזמת.

אם בית הספר הזה באמת קיים  הייתי רוצה ללמוד בו.

תודה,

אמילי

 סיימה אמילי לכתוב את המילה האחרונה ושלחה את המכתב עם הינשוף.

השעה הייתי בדיוק 14:15 ואם כמה שאמילי ניסתה להכחיש זאת, אמילי חיכתה בכליון עיניים לתשובה.

הפרק הקודם		הפרק הבא