מאי קסטלאן

זה קורה 16 שנים אחרי הקרב על מנהטן.

תודה לעמית שביטאה לי.

וויתור זכויות יוצרים, לריק ריירדן.

שעל העולם המופלא שיצר, מבוסס הפאנפיק.

אני מאי, מאי קסטלאן ואני חצויה ככל הנראה. אני בת 16, בלונדינית, יש לי שיער בלונדיני ועיניים כחולות שלפעמים נראות זהובות.
כל הצרות, התחילו לפני שבועיים כשגיליתי על קיומם של יצורים מיתולוגיים ואז גם גיליתי שאבא שלי (אמא שלי בת תמותה) הוא אל רב עוצמה כלשהו.
בינתיים אני מחכה שיכירו בי, אני מחכה המון זמן. לא שאני מתלוננת על ביתן הרמס, הם מצחיקים ואוהבים תעלולים אבל אני רוצה לדעת מי היה אבא שלי...
"אז מאי..." זאת הייתה אנבת'. מאז שסיפרתי לה ששם משפחתי הוא קסטלאן היא לא עוזבת אותי. "..אבא שלך, לפי סיפורי אמך, נפטר לפני 16 שנה?" היא שאלה והנהנתי בחוסר סבלנות. "מרתק," היא מלמלה והבעת פניה הביעה סקרנות וגם פחד.
אני מפחידה? ממש לא!
כירון הקנטאור נכנס לחדר. "אנבת' יקרה, יש עוד מעט משחק תפוס את הדגל לא תרצי בוודאי שמאי תפסיד את המשחק הראשון שלה."
אנבת' מלמלה משהו ויצאה מהחדר.
"אל תדאגי, מאי. פרסי שהוא בן החצויים המוכשרים ביותר שלנו, קיבל הכרה במשחק תפוס את הדגל ואני מאמין שגם את," הנהנתי.
לא זה מה שהדאיג אותי באותו רגע. לפי הסיפורים של ביתן הרמס לפני 16 שנה היה בן הרמס אחד בשם לוק, לוק קסטלאן.. וטיטאן השתלט לו על הגוף.
זה פשוט נשמע מלחיץ ואני מקווה שזה רק צירף מקרים.
ירדתי למשחק ביחד עם ביתן הרמס. כשהקרב התחיל הכל היה מהיר מידי, התחלתי להילחץ "תהיו בבקשה קצת יותר לאט," התחננתי מאלו שנלחמו בי.
להפתעתי, כל ביתן דמטר- רגע, לא, כל המחנה נהיה בהילוך איטי יותר. צעקתי בפאניקה והם חזרו למצב הרגיל. כולם הביטו בי כאילו נפלתי מהשמיים.
אנבת' כרעה ברך, "ברוכה הבאה, מאי קסטלאן, ביתו של קרונוס מלך הטיטאנים ואדון הזמן."

המשך יבוא...

ת''ב?

		הפרק הבא