מאי קסטלאן

תודה לעמית המדהימה שביטאה לי 

"אז... אבא שלי.. הוא הטיטאן הכי מרושע שיש. זה שכמעט השמיד את האלים?" שפתה של מאי רעדה. היא כירון ורייצ'ל היו בבניין הראשי על מנת להחליט מה יהיה.
כירון הנהן. "את מגיבה לזה הרבה פחות מקשה משציפיתי"
"למה לעזאזל לקרונוס יש בת חצויה? ולמה היא דומה באופן מטריד- כולל השם- ללוק?" הסתובבה רייצ'ל במעגלים בחדר.
"ייתכן שהוא חשב שבת תמותה שהיא ביתו תוכל לעזור לו," הניד כירון בראשו. "וכנראה מאי נולדה כאשר קרונוס היה בתוך גופו של לוק מה שמסביר את הדמיון."
"כל החצויים פשוט ישנאו אותי," מאי גמגמה. "ואין ביתן לקרונוס."
"אנחנו נבהיר להם שאת בצד שלנו," הבטיח כירון בשקט. "בינתיים תגורי כאן, בבניין המרכזי עד שנבנה לך ביתן."
"ועכשיו בואו נצא," אמרה רייצ'ל בעליזות מפליאה. "המדורה לא תחכה לנו."
השלושה יצאו למדורה. מאי שמה לב שכולם מצביעים עליה ומלחששים.
פתאום כמו רוח קרה עברה וכולם נפנו להביט ברייצ'ל. עיניה נראו זוהרות. היא נראתה כאילו היא מפרקסת.
היא התחילה לדבר וזה נראה כאילו יש שלוש רייצ'ליות שמדברות מגרונה.

"שני חברים למשימה לא יותר,
תמצאי אחד שלא יוותר.
בת הטיטאן מזעמך הישמרי,
ביקרים לך מכול תבגדי.
אויבייך יקומו זאת תדעי,
ואת הקשה לא תשרדי.
את הכלוא האבוד והמת תמצאי,
בתוך ים של קרח את חייך תתבעי.
למבוך החיי את תחזרי,
וככל הנראה בידידות את תזכי."

היא נפלה לאחורה בעוד עוזריה תופסים אותה. מאי קלטה שכולם שוב מסתכלים עליה.
"נבואה חדשה," מלמל כירון וקמט של דאגה חלף בפניו.
מאי כרעה ברך בתקווה שקולה לא מסגיר את פחדה, "אני מוכנה לצאת למסע החיפושים."


אשמח לתגובות

הפרק הקודם