הארי פוטר וסודות המייסדים

פרק 1

מקום חדש לקרוא לו... בית? 

חלק ב

מיון מחדש

נקודת מבט: הארי פוטר, שנה חמישית.

פרופסור מקגונגל לקחה את המצנפת והשרפרף, ופרופסור דמבלדור קם כדי לברך אותם. למרות הרגשות המרים שהארי הרגיש כלפי המנהל בתקופה האחרונה, חלק ממנו שמח לראות אותו. כל כך הרבה דברים היו שונים ממה שציפה בשעות האחרונות, אם זה הסוסים המוזרים שגררו את הכרכרות, או השינויים בשולחן המורים או אף המיון העתיד לקרות. המראה של דמבלדור קם לברך אותם, היה מנחם מעט.

"לתלמידים החדשים, ברוכים הבאים!" דמבלדור קרא בחיוך וידיים פרושות לצדדים. "לתלמידים הוותיקים שלנו, ברוכים השבים! אני יודע שהמיון החדש יגרום למעט קשיים בהתחלה, אך אני מאמין בכולכם, שתצליחו להפיק את המיטב מהמצב, ולמצוא את המקום הנכון בשבילכם. כעת פרופסור מקגונגל תמסור את מצנפת המיון לתלמידי השנה השנייה בסלית'רין, ואנחנו נמשיך את המיון. בינתיים, בתיאבון לכולם!"

האוכל הופיע על כל השולחנות, אך התרועות הרגילות כמעט ולא נשמעו. כולם היו עסוקים במיון המחודש. נראה כי אף אחד לא היה מעוניין לבדוק מהו הבית המתאים לו, ולהסתכן באיבוד חבריהם. למרות שהיה בכך הרבה היגיון, הארי היה חייב להודות. אנשים משתנים במהלך השנים, ובמיוחד במהלך הילדות שלהם. יכול מאוד להיות שהמקום בו השתבצו כאשר היו בני אחת עשרה, לא היה יותר המקום בשבילם.

בזמן הארוחה, שנה לאחר שנה, כמחצית התלמידים בכל בית מצאו את עצמם בבתים אחרים. הארי לא הצליח להימנע מלספור את מספר החלופות בין גריפינדור לסלית'רין בארבע השנים הראשונות - גריפינדור קיבלו 6 תלמידים מסלית'רין, ואילו סלית'רין קיבלו 3 רק תלמידים מגריפינדור.

כשהגיע תורה של ג'יני, היא נראתה בטוחה בעצמה, ככל הנראה שתישאר בגריפינדור, אם הארי היה צריך לנחש. עם זאת, כמה רגעים לאחר מכן, מצנפת המיון קראה 'האפלפאף' וג'יני קפאה.

רון קפא גם כן, בזמן שהסתכל על אחותו. ג'יני הייתה הראשונה מבין הוויזלים להשתבץ לבית שהוא לא גריפינדור.

"תלמידי השנה הרביעית, אנא עברו לשולחנות החדשים שלכם." קראה מקגונגל. וכך, מהר מדי, ג'יני קמה ועזבה את שולחן גריפינדור.

השנה החמישית החלה להתמיין, והארי חטף סחרחורת מהשינויים. קראב וגוייל התמיינו להאפלפאף. אחת הבנות של סלית'רין, דפני גרינגראס ובלייז זאביני התמיינו לרייבנקלו. ולבסוף מלינדה בובין הגיעה מסלית'רין לגריפינדור.

מייקל קורנר ופדמה פאטיל מרייבנקלו הגיעו לסלית'רין. עוד שניים מרייבנקלו הגיעו לבתים האחרים. לגריפינדור הגיעו שלושה האפלפאפים, ולסלית'רין עוד אחד.

וכך, מהר, הרבה יותר מדי מהר, הגיע תורם להתמיין. דין לקח את המצנפת שנמסרה לו מהאפלפאף, היסס לרגע, והניח אותה על הראש. דקה לאחר מכן, "רייבנקלו".

שיימוס התמיין להאפלפאף. נוויל נשאר בגריפינדור. שיימוס ודין הסתכלו עליו בהלם, אבל הארי רק חייך. נוויל היה אמיץ בדרכו שלו.

נוויל מסר את המצנפת להארי. ברגע שהארי נגע בה, הוא הרגיש משהו שונה באוויר. היה משהו... נוסף, שלא היה שם קודם.

"הארי, הכל טוב?" שאל נוויל לצידו.

הארי הנהן והניח את המצנפת על ראשו. 'אה, הארי פוטר. נעים לדבר איתך שנית.' אמר הקול בראשו.

'את בטוחה לגבי זה?'

'בהחלט. אה, נראה גם שאתה מודע למצבך. מלכתחילה הגעת למקום הלא נכון. אני רואה גם שאתה מרגיש שזה לא המקום בשבילך.' הארי הרגיש את המצנפת מפעילה את הקסם שלה, מטיילת במוחו. לא, לא רק במוחו. בכל המהות שלו. במי שהוא.

'לא נכון, גריפינדור זה הבית שלי.' גם כשהמילים הצטלצלו במוחו, הארי הרגיש את חוסר האמת שבהן. מצנפת המיון המהמה בתגובה. 'אני לא יכול לבקש שוב להישאר בגריפינדור?'

'הפעם, התבקשתי למיין לפי הפוטנציאל של כל אחד ואחת מכם. לכן, מה שאתה רוצה כרגע לא ישנה את התוצאה. לא הפעם.' אמרה המצנפת בראשו של הארי. 'תן לי לתת לך עצה, כל עוד יש לנו הזדמנות לשוחח. תמצא את התשובה האמיתית לשלושת השאלות שאני אשאל אותך עכשיו.'

'מה זאת אומרת תשובה אמיתית?'

'אתה תדע כשתמצא אותה. אתה לא תאהב את התשובות לשאלות האלה. אבל למצוא אותן עשוי להציל את החיים שלך.'

פעמוני אזהרה צלצלו במוחו של הארי. 'מהן השאלות?'

'אחת, מהו הקסם שהיה בזמן הקמת הוגוורטס, ומהו הקסם שאותו אנו מלמדים כעת?

שתיים, מדוע הוגוורטס פוצלה לבתים שונים, ולא נותרה כגוף אחד ומאוחד?

שלוש, מדוע המייסדים מיינו את התלמידים רק פעם אחת?  למה זה היה נכון לתקופה ההיא, ולמה זה לא נכון לתקופה הזו?'

'איך אני אמור למצוא את התשובות לשאלות האלה?' כל השאלות התייחסו לתקופת המייסדים, לפני אלף שנים.

'בהצלחה!' קראה מצנפת המיון, ומיד לאחר מכן קראה בקול "סלית'רין!"

"הארי, בבקשה תגיד לי שזאת טעות!" בקולו של רון נשמע ערבוב של הלם וכעס. הארי נמנע מלהניח למחשבות שלו לזרום למשמעות של זה.

"לא הפעם," ענה הארי, לפני שחשב על המילים שיצאו לו מהפה.

"מה זאת אומרת לא הפעם? אתה מתכוון שהפעם הקודמת הייתה טעות?" שאלה הרמיוני בהלם.

הארי הושיט לה את המצנפת כדי להימנע מלענות. "קדימה, תורך."

נראה כי הרמיוני חששה גם כן מן המיון, מאחר והיא הפסיקה לשאול, ופשוט לקחה את המצנפת. היא היססה לרגע, והניחה אותה על הראש. מספר רגעים לאחר מכן, מצנפת המיון קראה "רייבנקלו!"

הארי לא היה מופתע, לא לגמרי. הרמיוני תמיד הייתה החכמה בגריפינדור, אבל גריפינדור מעולם לא הייתה המקום של החכמים. הארי תהה האם באמת יהיה לה טוב יותר ברייבנקלו. בהמשך לשאלה הזו, אם להרמיוני עשוי להיות טוב יותר ברייבנקלו, האם לו עשוי להיות טוב יותר בסלית'רין? הארי לא רצה לחשוב על התשובה לשאלה הזו.

רון נשאר בגריפינדור, לבנדר מצאה את עצמה בהאפלפאף, ואילו פרוואטי וסאלי-אן נותרו בגריפינדור.

כל השנה החמישית סיימה להתמיין, ומקגונגל הצהירה פעם נוספת, שעליהם לעבור להצטרף לבתים החדשים שלהם.

הארי קם, ולפני שהוא הספיק להתרחק, הוא שמע את רון קורא לו, "הארי, הרמיוני, אחרי ארוחת הבוקר!" הארי הנהן והמשיך הלאה.

בזאת הארי עזב את גוב האריות, ונכנס לקן הנחשים.

האווירה בשולחן סלית'רין הייתה שונה מהאווירה בגריפינדור כמו אש ומים. היה משהו מאוד רגוע בשולחן סלית'רין, למרות שהארי קיבל תחושה שהסלית'רינים המקוריים מכריחים את עצמם מעט להתנהג כרגיל.

כשהארי הגיע לשולחן, באופן מידי פרקינסון ומאלפוי פינו מקום בניהם. לאחר רגע של היסוס, הארי התיישב בניהם.

"שלום, פוטר. או שאני מניחה שעכשיו זה יהיה הארי?" אמרה פרקינסון. "בכל מקרה, תקרא לי פנסי."

"תקרא לי דראקו," אמר מאלפוי. הארי הוכה בהלם. ההתנהגות שלהם השתנתה לחלוטין. חלק ממנו היה בטוח שמדובר בחלום בלהות כלשהו.

"תיאו, קיצור לתיאודור נוט," אמר הבחור שישב מול הארי. נוט הזכיר להארי את רון במבנה הגוף, גבוה וצר בכל מקום, כאילו מישהו משך בשני הצדדים שלו ומתח אותו קצת יותר מדי.

"מילי – מיליסנט בלאסטרוד," אמרה הבחורה שישבה לידו. בלאסטרוד נראתה גבוה כמעט כמו נוט אבל הכתפיים שלה היו רחבות יותר. היא נראתה כמו מישהי שהארי לא רצה להתעסק איתה.

פדמה התיישבה ליד בלאסטרוד, ומייקל קורנר התיישב לצידו של נוט. האנה אבוט הצטרפה גם כן, והתיישבה בצדו השני של מאלפוי.

"ברוכים הבאים לסלית'רין." אמר מאלפוי.

הפרק הקודם		הפרק הבא