ייבושים

''יו, מה זה, הדבר הזה?'' דובי הכניס - או ניסה להכניס - את עינו לתוך עדשת המצלמה. 

''היי היי, תתרחק!'' נהם הבמאי. ''אתה כאן רק לפרסומת!''

''מי אמר?'' אמר דובי, ולפתע הבמאי מצא אותו ליד שולחן הכיבוד, עם שתי עוגיות ביד אחת, עוגיה אחת בפה, ומשקה קל ביד השנייה.

''מה - איך הגעת - '' הבמאי הביט בנוזל צהוב על הרצפה. ''יודע מה - לא רוצה לדעת.''

''השתמשתי בלימונ - '' פתח דובי והרים את בקבוק המשקה הקל עד לראשו, אבל דראקו סתם את פיו. וכשאני אומר סתם את פיו, אני מתכוון סתם את פיו. לא, בעצם אני אומר את זה יותר מדויק: הדביק את פיו. הוא הדביק בנייר דבק מכושף את שתי שפתיו. 

''דראקו, תוריד את זה, הוא צריך לדבר,'' אמר הבמאי. 

''הורסי שמחות,'' מלמל דראקו וכיוון את השרביט אל עבר פיו של דובי. נייר הדבק נותק. 

''יאללה, שבו,'' הבמאי סימן על שתי כורסאות. ''שלוש... שתיים... אחת... ו... אקשן!''

דובי שרק לעצמו, שם את ידו על ראשו. פתאום הוא הזיז אצבע ומכנסיו של דראקו נפלו מעליו. 

''היי!'' דראקו האדים מכעס ובושה. הוא ניסה למשוך את מכנסיו למעלה, אבל דובי בהינף אצבע קליל ובשריקה כאילו כלום לא קורה, השאיר אותם למעלה וגילח את כל ראשו של דראקו. 

''מה - זה - '' דראקו הנרעש והמובך ניסה לאסוף את שיערו הבלונדיני ולשים אותו על ראשו. אז דובי גרם לטלוויזיה להראות על הצג ''בואו לצפות: דביל ממשפחת מאלפוי. אך אם תלכו לבית שלהם, תוכלו לראות זאת חינם!'' 

''תכבו את זה - '' דראקו שלח קללה אל עבר המצלמות אבל דובי חסם אותה בהינף אצבע. 

''אה אה אה, דראקו שלי,'' הוא אמר בקול גבוה. ''לא יפה לפגוע ברכוש של אחרים. כמו הגוף למשל, נכון?'' דובי חייך אליו חיוך מרושע. ''עכשיו תראה מה אני יכול לעשות כשאני חופשי... מוחעחעחעחע, מו, חעחעחעחע!'' *דובי משתעל* ''תביאו לי עוד לימונדה.''

----------

''ואוו.'' אמר הארי, כאשר הוא,  רון ורמיוני צפו בפרסומת. ''אני מתחיל לחשוב אם כדאי לנו בכלל להיות חברים שלו.'' 

הסוף!

הפרק הקודם		הפרק הבא