חייו של נוויל

תודה לאנבת6 המנויה הראשונה של הפאנפיק, הפרק מוקדש לך!

ומחקתי את ההודעה כדי שלקוראים הבאים יהיה רצף..

ועכשיו- לפרק!

כעבור כמעט שבועיים:

אליס התעוררה באמצע הלילה והרגישה צירי לידה חזקים.

היא העירה את בעלה שישן בשלווה, ''לקרוא למישהו?'' הוא שאל אותה, ''לי אין קרובי משפחה, אבל תקרא לאימך היא קיבלה אותי כמו אמא והיא היחידה שתצליח לעזור לי..'' ענתה אליס.

פרנק התעטף בגלימת המסע שלו ממהר למלא אחר בקשתה של אליס.

לאחר 10 דקות הוא שב מלווה באימו, הוא התיישב על מיטתו והחזיק את ידה של אליס בעוד אימו מייד ניגשת לאליס ומדריכה אותה.

לאחר שעתיים אליס חבקה בידיה תינוק קטן בעל שיער כהה ולחשה לבעלה- זה נוויל, בננו הבכור.

בעלה הנהן לאות שהשם מצא חן בעיניו ולקח את נוויל הפעוט מידיה.

הוא השכיב אותו בזרועותיו ואמר: נוויל- הילחם בכוחות האופל, המשך בדרכם של הוריך לא משנה מה קורה לך. אמר ונישק את בנו על מיצחו.

נוויל הקטן פתח את עיניו והחל לבכות אליס לקחה אותו והרגיעה אותו עד שנרדם, הלכה לחדר ממול והוציאה משם עריסה קטנה שהכינו מבעוד מועד להיוולדו של בנם, היא השכיבה אותו בעדינות ומיקמה את העריסה ליד מיטתה. ואז פנתה אל בעלה- אני תשושה אלך לישון, בנתיים לך ליידע את המסדר והאנשים שצריכים להיות מודעים לכך. הוא הנהן ויצא מהבית, אליס נשכבה ונרדמה במהירות.

לאחר כמה שעות עלה הבוקר, פרנק חזר הביתה וראה את אליס ישנה.

הוא התיישב והסתכלו על בנו- נוויל שהיה שקוע בשינה, לפתע החל לבכות, פרנק לקח אותו בזרועותיו וחיבק אותו, ''נוויל אתה חזק, אתה תשרוד את המלחמה הזאת, גם אם אני ואימך נמות, אתה תמשיך את מלחמתנו ותהרוג את וולדמורט'' הוא לחש.

וכך בכל הזדמנות שפרנק ישב עם בנו התינוק עודד אותו ואמר לו מילים מחזקות, בתקווה שזה יישאר חקוק בליבו גם אם לא יזכור זאת, אבל שתהיה לו התחושה שזה הדבר הנכון.

הפרק הקודם		הפרק הבא