להציל את אבא

נכתב במקור כהחלף לכתבה למבחן בטאים

ויתור זכויות לרולינג המדהימה

קריאה מהנה!

סידני הייתה משועממת. החיים שלה היו משעממים. מי ידע שבתור הבת של הכתב הראשי של עיתון הפקפקן, זה שיוצא לטיולים ברחבי העולם, חוקר את המקומות הסודיים ואת החיות הקסומות, החיים יהיו כל כך רגועים וחסרי עניין? היא יצאה מחדרה והלכה אל המטבח. אבא שלה בדיוק היה בניסיון כלי מוגלגים, אז כבר ידעה להשתמש בטוסטר החדש בשביל להכין טוסט. "אבא? רוצה טוסט?" היא שאלה. אין תגובה. מוזר, אביה תמיד מספר לה לפני שהוא הולך, והיא גם קמה מאוד מוקדם היום, אם הוא יוצא זה מאוחר יותר. 

סידני הלכה לחדרה של אחותה הקטנה רוז. רוז הייתה בת 9, קטנה ב5 שנים מסידני, ומעצבנת פי 20. "רוז? ראית את אבא?" שאלה, אך אחותה עדיין ישנה. היא זרקה עליה שילוב של כריות וחפצים אקראיים בחדר. רוז התעוררה בכעס. היא צעקה וההד נשמע ברחבי החדר. "סידנייייייייי!"

"או התעוררת ,אחות, יופי" 

"למההההה?" 

"אה נכון. רציתי לשאול אותך אם ראית את אבא, תוך כדי זריקת חפצים עליך הבנתי שכנראה לא ראית אותו כשישנת, אבל זריקת החפצים הייתה כל כך מהנה!" 

"סידני! אני עומדת... רגע, אמרת שאבא לא פה?" 

"אני לא בטוחה בזה במאה אחוז, אבל כן, נראה לי" 

"זה אומר שאנחנו לבד פה? אההה, עם הכלים המוגלגיים המפחידים וכל הדברים המפחידים בחוץ?"

אחותה הייתה בהחלט פרנואידית. לפתע נשמע קול חזק מכיוון המטבח והבנות רצו למטה.

"אהההה!" צרחה רוז. "שיואו, תרגיעי, זה כולה מכתב." סידני הרימה את הנייר שהונח על השולחן ופתחה אותו. "בעצם, זה אפילו לא מכתב, זה גיליון של הפקפקן" סידני התחילה לדפדף בו עד שנעצרה על עמוד מספר 7, שבו הייתה תמונה של אבא שלהן. בתמונה האבא נראה בבגדים אפורים ומוחזק באזיקים, מאחוריו למעלה היה חלון צר ששיקף מאחוריו שלושה עצי ברוש גבוהים."זה אבא, זה אבא!" רוז צייצה. "רוזמרי קלגופן, תתאפסי על עצמך ומיד! בואי נקרא מה כתוב פה" סידני התחילה להקריא: 

לסידני מולי אראוואוס פרלון קלוגופן הבכלל לא יקרה, 

" חחח, כמה שמות!" רוז ציחקקה. סידני נעצה בה מבט.

אנחנו שמחים לבשר לך, שאביך הלא יקר כמוך בדיוק,  ג׳ורג׳ אמזונס קלוגופן, נחטף בידי. ואנחנו אפילו יותר שמחים לבשר לך, שמי שעומד להציל אותו זו את. את עומדת לצאת למסע בעל שלוש תחנות שבהן תצטרכי לאסוף דברים, ולבסוף להביא לי אותם. למה דווקא אביך את שואלת? בגלל שהוא משמיץ אותי בעיתון המפוקפק הזה שלו, נו איך קוראים לו, הפקפוקון? המפקפק? התרנגולת? לא משנה, עזבי, את נבחרת! התחנה הראשונה שלך היא הכניסה הסודית בתוך הסופר של השכונה הכי גדולה בפתח תקווה שבישראל - ארץ מוגלגית משעממת למדי. את תצטרכי למצוא שם מוט כסף בצבע זהב. סבבה? לא אכפת לי,

                                                בשנאה:

                                                    רוזן האופל

"מה קרה פה הרגע? ממתי רוזן האופל שולח לך מסרים אישיים דרך העיתון שאבא שלנו כותב? לא פייר! גם לי בא! רגע... אמאלהההה! רוזן האופללל! אההההההה! אמאלהההה! האופלללללל! הצילווווו!"

סידני סטרה לרוז. "אאווו, למה זה היה טוב?" "אולי אם תפסיקי לצרוח אוכל לחשוב מה אני עושה" אמרה סידני "אה! אבא קיבל לכתבה שלו גם כמה דברים טכנולוגיים כאלה, קוראים לזה, נו , חומשב? מחושב? בוחשם? אה, נכון, זה מוחשב! אני אחפש במוחשב כרטיסי טיסה לישראל! אולי אני אוכל לטוס לשם! אבל מה זה סופר? אני אשאל את המקומיים.". 

"סידני, את לא רצינית, את לא עומדת לעשות את זה!" 

"ברור שאני אטוס. הם יהרגו את אבא אם לא! והנה, המוחשב מצא כרטיסי טיסה. אני יוצאת מחר רוז, מעניין אם הם מקבלים תשלום בחרמשים." 

ובזאת סידני נכנסה להרפתקה הגדולה של חייה, שממנה לא תוכל לצאת

המשך יבוא❤️ שלוש תגובות של המשך וממשיכה

		הפרק הבא