נפגשים *מוקפא*

מקווה שתאהבו את הסיפור                       

הסיפור קורה אחרי המלחמה בגאיה ואחריי השנה השביעית בהוגוורטס (וולדמורט כבר מת) יהיו בסיפור גם דמויות שכבר מתו.

זכויות יוצרים לגיי קיי רולינג ולריק ריירדן

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

 נ.מ. (נקודת מבט) פרסי

הכל התחיל באסיפה ההיא, הזאת ששינתה את חיי. אבל כדי שתבינו, אני אסביר הכל מההתחלה:

כירון קרא לכולנו: השבעה, ניקו, וויל, ריינה, קליפסו, קלאריס ותאליה ("במקרה" הציידות היו במחנה באותו היום). אחרי שכולם הגיעו, כירון כיחכח בגרונו. 

"אה טוב.. אני מנח שצריך לעשות אה, היכרות... כן אולי אלבוס יסביר יותר טוב... אה איפה הייתי?" מלמל. 

"אה.. כירון? מה לעזאזל?!" שאל ליאו. כירון העיף לעברו מבט.

"אתם עומדים לצאת להרפתקה חדשה. בהרפתקה הזאת אנחנו ניפגש עם עוד קבוצה של אנשים ובמשך כל השנה אתם תלמדו איתם בבית ספר פרטי-" הוא התעלם מהחצויים שצחקקו למשמע השם:'בית ספר פרטי'."-אה ושכחתי להזכיר משהו אחד, הפעילות הזאת היא חובה." אמר כירון. דממה השתררה. 

"כירון, בדרך כלל אני לא צריך לחזור על מה שאני אומר, אבל; מה לעזאזל?!" זעף ליאו.

"מתי נצא?" שאלה אנבת' בניסיון להזיז את ליאו שנופף לעברה בידיים בוערות.

"מחר." ענה כירון בלי להניד עפעף. "כדאי שתנוחו היטב ותארזו את כל הדברים החשובים שלכם לקראת הנסיעה." הוסיף.

"מה זאת אומרת קבוצת אנשים אחרת? הם חצויים? בני תמותה?" שאלה ריינה בתוכחה.

"הם.... אסור לי לגלות. מה שמזכיר לי, אסור לכם לגלות להם שאתם ילדים של אלים יוונים, או שבכלל המיתולוגיה היוונית קיימת."

החצויים נאנחו באכזבה. זה אומר עוד מסע חיפושים, שבו אסור לגלות כלום.

"ומה עם החצויים הרומים?" שאלתי בהרמת גבה. כירון נאנח.

"ואני הייתי בטוח שאחרי 2 מלחמות שבהן העולם כמעט הושמד, תלמד לענות על זה."

"רואה, מוח אצה?" שאלה אנבת' לידי ונשקה לי במצח.

"היי! אני לא ילד בן שלוש!" התלוננתי. אבל הושטתי יד וחפנתי אותה בשערה של אנבת'.

"לצערי, פרסי, אתה כן." התחקמה אנבת'.

"אממ, בואו לא נסטה מהנושא. אז כמו שאמרתי, הולכים להיות כמה שיעורים שבהם שתי הקבוצות יתפצלו. לכם כמובן יהיו שיעורי ספורט מוגברים ולחימה." סיים כירון, והלך לעבר הדלת.

"מה זה היה אמור להביע?" שאלה הייזל.

"אני לא יודע, זה לא מתאים לכירון." ענה פרנק בהרהור.

"זה לא משנה, בטח יש לו סיבה טובה. כדאי שנתחיל לארוז." אמרה קליפסו בעודה גוררת את ליאו אחריה מהחדר.

"טוב, אני אלך לעזור לליאו. בוא ג'ייסון." אמרה פייפר וחייכה חיוך מתנצל. צפיתי בהם בעודם יוצאים מהחדר.

"בואו נשתף פעולה בינתיים. אבל אם הם עשו משהו לכירון אנחנו נתקוף בכל הכוח בסדר?" קלאריס שאלה ולפי הבעת פניה היה ברור שהיא מתלהבת מהרעיון של הלתקוף.

נשמעו מלמולי הסכמה כלליים. 

נכנסתי לביתן פוסידון וארזתי כמה זוגות מכנסיים, חולצות של מחנה החצויים, חולצות רגילות, קצת נקטר ואמברוסיה שהשאלתי מכירון, וכמובן את אנקלוסמוס. אחרי שסיימתי לארוז ענדתי על זרועי את השעון-מגן שטייסון בנה לי והלכתי לבקר את אנבת בביתן אתנה. חכיתי כמה דקות עד שהיא יצאה משם וסרקה אותי

"סיימת לארוז?"

"כן, חכמולוגית, איך ידעת שאני כאן?" שאלתי.

"מוח אצה, אתה שרקת בקול כזה שבטח שמעו אותך עד מחנה יופיטר." ענתה בחיוך רחב.

"רוצה להתאמן קצת?" שאלתי.

"אממ," היא בחנה אותי, מחפשת סימנים סמויים למתיחה או משהו, ולבסוף ענתה: "טוב." והחלה ללכת אל זירת האימונים. הלכנו בידים שלובות, עד שראינו את שטח הזירה המלאה. או יותר נכון, את שטח הזירה המפוצצת. בזירת האימונים היו כל החצויים והציידות שהיו בפגישה של כירון. חוץ מניקו וציידות ארטמיס, שהקימו את המחנה שלהן ליד הזירה, כי הן העדיפו לישון באוהלים על פני ביתן ארטמיס שסביבו מסתובבים כל הזמן בנים. נלחמתי מול אנבת', ויכולתי לראות שגם פייפר נלחמה מול ג'ייסון, אם כי זה נראה יותר כאילו ג'ייסון מלמד אותה, ונותן לה טיפים. אחרי כמה שעות של אימונים, אני ואנבת' החלטנו שזה מספיק, והלכנו לעבר הביתנים. 

"בי." נופפה לי אנבת', בעודה נעלמת בביתן 6.

"בי.." מלמלתי לה, למרות שרוב הסיכויים שלא שמעה אותי. נכנסתי לביתן 3, לקחתי בגדים להחלפה, וצעדתי לכיוון המקלחות של כל הבנים. אחרי מקלחת קרה ומרעננת, הלכתי לישון.

בחלום שוב הייתי בטרטרוס וראיתי את רוחו של טרטרוס, כשמאחוריו הגופות של כל החברים שלי. מולי אנבת' הסתערה עם החרב דמויית עצם שלה על טרטרוס. הוא שיפד אותה על חרבו, מוסיף את דמה לדמם של חברי. ראיתי הבזק, והחלום השתנה. עמדתי מול אבא שלי, עמדתי בארמון שלו, בחדר שכנראה היה אמור להיות חדר הכס.

"פרסי," אמר ופשט זרועות. "תקשיב. האנשים שאתם הולכים להכיר, האויב שהיה להם היה סבא שלך מצד סאלי. יכול להיות שהם ידעו שאתה נכד שלו ויכול להיות שלא, אז תתכונן ליחס פחות נחמד ושפיטה לא לפי מי שאתה אלא לפיו. רק שתדע, ההארי פוטר הזה, זה שהביס את סבא שלך, עבר הרבה, אז אל תתיחס אליו כאילו הוא מיוחד, אך גם אל תזלזל בו."

"בסדר, אבא." עניתי לאבי, כי באמת לא היה לי מה לומר.

"אה נכון, ויש לי מתנה לכבוד יום ההולדת שלך. גם אם יום ההולדת שלך הוא עוד כמה ימים." הוא אמר והושיט לי שרשרת עם תליון בצורת טיפה מוזהבת. היה שם כיתוב פצפון ביוונית עתיקה, הבנתי מיד מה רשום שם. תא. כשנסיתי לגעת בכיתוב, התליון נפתח וראיתי שהיו בו תמונות שלי ושל החברים שלי, תא לדרכמות וכמובן כמה נשקים. "תודה, אבא." אמרתי שוב. והחלום הסתיים.

		הפרק הבא