נפגשים *מוקפא*

נ.מ. מקגונגל

נזכרתי בדברים אשר נודעו לי אמש. לוולדמורט הייתה בת סקיבית אשר הוא זרק לרחוב, שני אנשים, בני הזוג ג'קסון הם אימצו אותה וגידלו אותה. יש לה ילד ושמו פרסאוס ג'קסון. אין ספק שיש לחקור את הנושא. שקעתי בהרהורי, שנקטעו מצד אור שפילח את המשרד, ואחריו הופיע מסך מים. באמצע המסך עמד אדם, לא אדם. קנוטאור.
"שלום לך אלבוס, החלטתי-" התחיל הקנוטאור לומר.
"אני מתנצלת, אדוני. אך חוששתני שהאדם אשר אתה מדבר עליו הוא אלבוס דמבלדור, והוא, לצערינו הרב, מת. כעת, אני המחליפה שלו." אמרתי לו.
"והאם יורשה לי לשאול לשמך?"
"מירוונה מקגונגל." עניתי בגב זקוף.
"שמי הוא כירון. אלבוס היה ידיד וותיק שלי, ליבי מתמלא צער על כך שהוא מת. אך אין דבר; אני בטוןח שאם את המנהלת, הוא נתן בך אמון מלא, כך שגם אני יכול לעשות זאת."
השתררה שתיקה.
"כמו שכבר אמרתי, שמי הוא כירון, אני מאמן חצויים רבים: גיבורים, ואויבים, חזקים וחלשים, וכרגע, אני רואה לנכון לספר לך את הסיפור במלואו." הסביר בחוסר שקט, אך בקול יציב. אחרי כמה שניות של המתנה, כירון פצח בהסבר על כך שיש אלים יוונים ואלים רומים וילדיהם החצויים ועל שתי המלחמות ועל הרעיון שלו להפגיש בין קבוצת קוסמים לקבוצת חצויים. למשך כמה זמן פשוט נשארתי שם, המומה, לא מסוגלת לעכל את הכל.
"האם אתה ואלבוס כבר דנתם בכך?"
"כמובן. לצערי החלטנו ליישם זאת רק לפני כמה שבועות, עכשיו אני מבין מדוע אלבוס לא ענה לי."
"אלך מיד לשלוח הודעה ל...מספר קוסמים."
"אם כן אלך לדבר עם החצויים. ואני ואלבוס כבר החלטנו על הבית ספר שבו זה יקרה. אשלח לך מיקום, וניפגש שם מחר, בבוקר, אם ניתן שעתיים לאחר תחילתם של הלימודים."
"אם כך, ניפגש שם."
כירון הרים ידו, כאילו כדי להושיט יד ללחיצה, אלא שאז המסך נעלם. קמתי על רגלי ובהנפת שרביט שלחתי פטרונוס אשר יטפל ברכבת השנייה לקוסמים שבחרתי. הנפת שרביט נוספת, והכיתוב על מכתביהם של כמה תלמידים השתנה לכיתוב שמזמין אותם למקום אחר מהתלמידים הרגילים. הנפת שרביט שלישית, ובגדים הופיעו מהריק. כיוון שאני אהיה עם התלמידים שישלחו אל כירון, אני מחוייבת להיות לבושה בהתאם.
פליטיק יחליף אותי בזמן שאהיה איתם בעבודת המנהל וגם יסדר מורה שיחליף אותו בעבודתו.
הרמתי את שרביטי ושלחתי את כל המכתבים לקוסמים הצעירים.
התיישבתי במושב המנהל באנחה קלה. אחרי כמה דקות של סידורים עברתי בדלת נסתרת אל חדר השינה של המנהל.



נ.מ. הארי

שנות לימודיי בהוגוורטס הגיעו לסיומן. הייתי אצל הוויזלים כששמעתי את גברת וויזלי קוראת לנו. במטבח היו ארבעה ינשופים עם מכתב עם חותמת של הוגוורטס, למרות שאני, רון והרמיוני כבר סיימנו את הבית ספר, ולא הגיוני שג'ני קיבלה כל כך הרבה מכתבים. ראיתי מכתב אחד אשר נושא את השם שלי: הארי ג'יימס פוטר. פתחתי אותו וקראתי בקול רם:
"מר פוטר,
אתה מוזמן אל תוכנית מיוחדת שתפגיש אותך ועוד כמה קוסמים עם קבוצת אנשים אחרת בסביבה מוגלגית. זה יהיה במשך כל השנה. אנא בוא לקינגס קרוס רציף תשע ושלושה רבעים ועלה על הרכבת הצבעונית. הבא תלבושות בית ספר ובגדים מוגלגים כאחד. אין ספרי לימוד אשר אתה מתבקש להביא. ניתן להביא כל דבר אשר לא מעורב בקסם אפל. הלימודים יתנהלו כך שגם בחופשת חג המולד תוכל לחזור אל ביתך. תוכנית זו תהווה חלופה לשנה השביעית שבה לא הייתם בבית הספר. כמו כל שנה אתם מתבקשים להיות שם בראשון לספטמבר, ותוכנית זו חובה. אתם תהיו מחוייבים להגיע לרציף תשע ושלושה רבעים שעה שבע במקום באחת עשרה.
בברכה, פרופסור מינרווה מקגונגל."

סיימתי להקריא והייתי בהלם. עוד שנת לימודים. פתחתי את שאר המכתבים והיה כתוב שם אותו הדבר כמעט רק שהיו שמות אחרים, רון המיוני וג'יני הוזמנו גם. לפתע שמעתי קול נפץ של התעתקות. הדלת נפתחה ופרד וג'ורג עמדו שם.
"גם אתם קיבלתם את המכתבים מוזרים האלה ממקגונגל?" פרד שאל. הנהנתי לו והראיתי את ארבעת המכתבים.
"גם לילי, גיימס, סריוס, רמוס, פיטר, סדריק, לונה, נוויל ואפילו דראקו קיבלו את המכתב הזה." גורג ציין. "אז נבוא. זה אחרי הכל חובה. מעניין מה נלמד שם ואת מי נכיר שם." אמרה הרמיוני בסקרנות.
"בוקר טוב." אמרה ג'יני בעודה יורדת במדרגות. "על מה כולם מסתכלים? או, היי פרד, היי ג'ורג." גיני הוסיפה.
"אנחנו, פרד, גורג, הקונדסאים, לילי, סדריק, לונה, נוויל ואפילו דראקו קיבלנו מכתב ממקגונגל על תוכנית של למידה בבית ספר מוגלגי." אמרתי לה.
"נשמע מעניין. אני אבוא. מה איתכם?" אמרה ג'יני ומתחה את זרועותיה.
"אמממ, ג'יני, זה חובה." אמרתי לה.

הפרק הקודם		הפרק הבא