סיפור הקוואמים הישנים

נ.מ. אדריאן/ חתול שחור

"אז מה, חתלתול, הולכים להילחם או שאתה תמשיך להציף את התא הקולי שלי"
נשמע קולה של החיפושית מאחוריי, הסתובבתי.
"קדימה חיפושיתוש, נילחם בנבל ונעיף את האקומה!"
אמרתי והיא נאנחה.
"קדימה"
היא בסוף ושלפה את היויו שלה, היא העיפה אותו ונתלתה בבניין סמוך ואז קפצה לשם, שלפתי שוב את המקל שלי וקפצתי אחריה.
"הנה הנבל עם האקומה"
אמרה החיפושית והצביעה על איש שהיה כולו ירוק עם סמל של מחזור על החזה שלו, פעם בכמה זמן הוא שאב לתוכו כל מיני דברים שביניהם אנשים, מכוניות, בניינים, פיסות קרקע ועוד
דברים מוזרים וכל פעם אחרי זלילה כזאת של חפצים של אנשים הוא הוציא מגופו אנשים ירוקים כאלה ששירתו אותו.
"קמע המזל"
אמרה החיפושית וקיבלה מיני פח מחזור של בקבוקים, היא העבירה את מבטה על פני השטח ואז נראה שהבינה מה לעשות, היא קפצה למטה אל מול האיש הירוק וה כריזה
"אני ממחזרת, אתה רואה?"
ואז היא הכניסה בקבוק אל הפח שהיא קיבלה.
"יופי, סוף סוף מישהו שאכפת לו מהסביבה!"
אמר האיש הירוק. החיפושית הכניסה לי מרפק והרמתי את מבטי, על ראשו של האיש הירוק היה כובע של פקחי טבע.
"חתולאגן"
אמרתי וקפצתי על האיש הירוק והשמדתי את הכובע. הכובע צנח על הרצפה, קרוע ושחור, האקומה יצא ממנו בתעופה.
"זמן לעקור את הרשע!"
צעקה החיפושית ולכדה את האקומה.
"תפסתי!"
הכריזה ולחצה יל כפתור ביויו שלה.
"להתראות פרפר חמוד"
אמרה והסתכלה על הפרפר הלבן מעופף.
"החיפושית המופלאה"

היא זרקה את המיני פח לשמיים ונחיל החיפושיות הקסום החזיר את האיש הירוק לעצמו ושיחרר את כל הדברים שהוא העלים. האנשים הירוקים, המשרתים שלו, התפוררו והחיפושית הסתובבה אליי.
"תן אגרוף"
היא אמרה והכינה את האגרוף שלה.
"תני אגרוף"
עניתי והכנתי גם את האגרוף שלי, חיברנו את אגרופים והפרדנו אותם. הסתלקתי אל בית הספר ושיניתי צורה בחזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא