אל תוך המצנפת

בס"ד

"טוב, תראו, ניסינו צפרדע ממיינת?"

"ניסינו."

"ניסינו טרול מיון?"

"ניסינו, הוא באמת שלח כמה אנשים למיון."

"ניסינו ארנב ממיין?"

"באמת, להוציא ארנב מכובע?"

"אני אומרת לך, רוונה, זו הדרך הטובה ביותר לבדוק את האופי של הילד!"

"אני לא מוכנה שניפול לסטיגמה הזאת, הלגה! מה אנחנו, מוגלגים שמפעילים ימי הולדת?"

גריפינדור וסלית'רין הביטו כה וכה בין הלגה ורוונה המתווכחות. גריפינדור אחז בידו פיסת קלף מלאה קשקושים ושרבוטים של כל ארבעת המנהלים, שבילו את חצי השנה האחרונה בללמד בבית הספר, לנהל כל אחד את ביתו שלו וכולם יחד את כל בית הספר, ובזמן הפנוי המועט שנותר להם הם שברו את הראש על דרך יעילה יותר למיין תלמידים. עד כה, כל ניסיונותיהם עלו בתוהו – הניסויים נערכו תחת השגחת תנאי מעבדה קפדניים בפיקוחה של רייבנקלו, ואחוזי ההצלחה הוכתרו לפי הדמיון בין תוצאות המיון שהם ערכו בתחילת השנה לתוצאות הניסויים שהם ערכו. כך שחתכית קלף מכושפת שהכינו, קלעה ב25% מהפעמים כאשר התברר כי מיינה באופן שרירותי את התלמידים שנשלחו לניסוי. רק ברבע מהפעמים היא קלעה לבית האמיתי אליו מוינו התלמידים שהשתתפו בניסוי בתחילת השנה. ולדאבונם של ארבעת המייסדים, לא רק שהנתון הזה לא הספיק, הוא אף היה הגבוה ביותר מבין כל הניסויים אותם ערכו, למעט הוצאת ארנב מכובע – ניסוי שזכה למאה אחוזי הצלחה משום שכל תלמידי גריפינדור הכניסו את ידם לכובע והוציאו משם את הארנב באומץ, כל תלמידי סלית'רין הפכו את הכובע על פיהו כדי לשפוך את הארנב באכזריות החוצה, כל תלמידי רייבנקלו פיתו את הארנב לצאת מהכובע בעזרת גזר, ותלמידי בית הפלפאף השתמשו בשאר הדרכים. הדרך הזו הייתה מואמצת בשמחה למיון בשנה הבאה למעט התנגדותה של רוונה.

"גם ככה לא מעט בני מוגלגים חוששים לדרוך בבית ספרנו," היא אמרה בעודם ישובים במשרד המנהלים, "אך ורק בשל הדעה הקדומה על הקוסמים. אני לא מוכנה שננציח דעה זו!"

"את יודעת, רוונה," לחשש סלית'רין, "אפשר גם פשוט לא להביא הנה בני מוגלגים. זה גם יפתור את הבעיה הזאת."

"וואו, ממש win win!" התלהב גריפינדור, אלא שמרפקה של הלגה שננעץ בצלעותיו גרם לו לחזור בו ולומר, "אה, כלומר, אנחנו חרדים להשכלתם של בני המוגלגים וכל זה."

"אין פתרון טוב יותר מארנב וכובע," קבעה הלגה, "רק חבל שהארנב ברח ונשארנו עם כובע."

ה"כובע" עליו דיברו הייתה מצנפתו של גריפינדור, שהחלה את השנה חדשה ויפהפיה וכעת נותרה קרועה ומרופטת.

"אז אולי אפשר לכשף את הכובע," אמר סלית'רין ואילתר לחש על המצנפת, שבתורה החלה לומר: "הממ.. הממ... דאם-די-דאם...."

גריפינדור, סלית'רין, הפלפאף ורייבנקלו נעמדו על רגליהם והתרחקו מהמצנפת בבהלה.

"הממ...? מה קרה?" המצנפת שאלה.

"את- את דיברת!" הזדעזע גריפינדור.

"ברור שדיברתי! סלזאר הטמיע בי חלק מכוחותיו, ברור שזה יגרום לי לדבר!" היא זעפה, קפצצה באוויר, ונחתה על ראשו של גריפינדור. "ואם כבר אני יכולה לדבר, גודריק, אתה חייב להחליף את השמפו שלך! זה עושה לי גירודים! שלא לדבר על כל המחשבות הרדודות האלה שלך."

גריפינדור הוריד את המצנפת בבהלה וזרק אותה באוויר. היא נחתה על ראשו של סלית'רין, פתחה את פיה, ואמרה, "סלזאר, אני יודעת שאתה מאמץ לעצמך הליכה אצילית כדי להיראות מאיים יותר, אבל זה פתטי. תפסיק עם זה."

סלית'רין הוריד את המצנפת במהירות והטיח אותה בחוזקה בראשה של רוונה. "רוונה," המצנפת מיד אמרה, "את חייבת להפסיק עם הפקעת ההדוקה הזאת. מלמעלה, מראשו של גודריק, אני רואה שזה גורם לך לנשירה."

רוונה המבוהלת הסירה את המצנפת, כאילו היא נכוותה ממנה, והמצנפת התגלגלה לראשה של הלגה. "ובאשר אלייך הלגה..." אמרה המצנפת.

הלגה הייתה מפוחדת. המצנפת הרגע ירדה על שאר המנהלים, מה היא תאמר עליה?

"היי," המצנפת אמרה, נשקה להלגה באוויר, ואחד מכפליה התקמט כמעין קריצה.

"תרחיקו ממני את המצנפת המטרידה הזאת!" הלגה זעקה והניחה את המצנפת על השולחן, "מי הממונה להטרדה מינית בהוגוורטס?"

"כזה חוסר נימוס," גודריק מחה.

"רגע אחד," רוונה אמרה, "אם אלה הכוחות שסלאזר משקיע במצנפת, יכול להיות ש..." היא הביטה כה וכה בסלית'רין ובמצנפת, "סאלזר, היא אומרת את מחשבותיך בקול, הלוא כן?"

"אם היא באמת הייתה אומרת את מה שאני חושב, היא לא הייתה יורדת ככה על ההליכה שלי," אמר סלאזר בלחש כי היה מותש מהכישוף, "זהו, אני עוצר את זה."

בהינף שרביט נוסף, המצנפת שבקה חיים.

"זה כמעט הרג אותי, בשם מרלין," סלית'רין מלמל, "כמה אנרגיה היא דורשת..."

רוונה הביטה מהורהרת במצנפת. "אם היא לא דיברה בשם מחשבותיך, אז בשם מי היא דיברה?" היא שאלה, "מאיפה היא השיגה תודעה?"

"אולי הייתה לה תודעה משל עצמה, שאני הענקתי לה?" שיער סלית'רין.

"אבל היא דיברה על כל אחד מאיתנו רק כשהייתה מונחת על ראשנו," הלגה ענתה.

"וזה לא הכל," רוונה אמרה, "לא יודעת אם שמתם לב, אבל היא דיברה על המחשבות הרדודות של גודריק..."

"היי!" נעלב גודריק.

"עכשיו, בלי לשפוט את עומק מחשבותיו של גריפינדור," רוונה אמרה, "ללא ספק למצנפת הייתה גישה למחשבותיו. מכאן שהיא יכולה לשפוט אותן."

"נו?" שאל גריפינדור, משלב ידיים ומשרבב את שפתו התחתונה בילדותיות, "והיא לא עשתה את זה בצורה נחמדה!"

"מה אם..." רוונה חשבה בקול רם, "מה אם נשתמש במצנפת כדי למיין את התלמידים?"

סלית'רין והפלפאף החליפו מבטים. "רוונה רייבנקלו, את גאון!" הלגה קראה בהתרגשות.

רק גריפינדור לא היה שותף לשמחה. "מה פתאום? היא שלי!" הוא מחכה ולקח את המצנפת לחיקו. המצנפת, בתגובה, שרבבה את לשונה לעברו.

"היי, לא! קחו אותה ממני!" הוא אמר וזרק אותה לשולחן, "למה שנשתמש בחפץ אפל כזה למיון?"

הפלפאף, רייבנקלו וסלית'רין טפחו על מצחיהם בייאוש. לפעמים גריפינדור יכול להיות כזה... כזה גריפינדור.

"מי יסביר לו?" נאנח סלית'רין.

"אני כבר הסברתי לכם, שהלגה תסביר לו," רייבנקלו קבעה.

"מה, למה תמיד אני?" הפלפאף התגוננה.

"אוף," נאנח סלית'רין, "כל פעם אותו סיפור..."

"כי אם המצנפת קראה את המחשבות שלך במהירות," הסבירה הפלפאף לאט לגריפינדור, שבתגובה נראה כמתאמץ להבין, "היא תוכל לקרוא את המחשבות של התלמידים במהירות, וכך למיין אותם מהר."

"וואו, זה רעיון לא רע בכלל!" התלהב גריפינדור, "רוונה, אני חושב שהמצנפת צריכה לשמש אותנו בתהליך המיון!"

"no shit, Sherlock," ענתה רוונה בעודה חוזה את הסלנג שישמש את בני הנוער בעוד אלף שנים, "סלית'רין, תעשה את הכישוף הזה שוב. הלגה, תקראי לתלמיד אקראי בבקשה."

עד מהרה, התייצבו ארבעת המייסדים, המצנפת, ואורורה בוריאליס – תלמידת רייבנקלו שבאה מארצות הקור של סקנדינביה – במעבדה הסודית של רוונה רייבנקלו, ששכנה מתחת לחדר הסודות של סלית'רין, מימין למלתחה הסודית של הפלפאף.

"מה זה? למה רק לי אין חדר סודי?" היה גריפינדור מוחה בכל פעם שעברו בחדרים הסודיים הללו.

"השתגעת, גודריק? אנחנו שווים! אין סודות בחברה!" היה אחד המייסדים האחרים עונה לו בתורו לפי סבב שנקבע לאחר שגריפינדור שאל זאת בפעם השנייה. הפעם הייתה זו הפעם השלוש מאות שבעים וארבע.

"אה, אוקיי," גריפינדור היה מתרצה בכל פעם מחדש.

"אם אתה רוצה, אתה יכול להחביא את החרב שלך במצנפת, היה מציע לו אותו מייסד תורן, וגריפינדור היה מחייך בילדותיות ומכניס את החרב למצנפת, רק כדי להתלונן שהיא אבדה לו חצי שעה לאחר מכן ולהיות מופתע שמצא אותה במצנפת בשנית.

ונחזור לסיפורנו. סלית'רין כישף את המצנפת בלחש המאולתר שלו והרגיש את כוחותיו נשאבים לעבר המצנפת האפלה והמרושעת.

"קדימה, אורורה, חבשי את המצנפת על ראשך," פקדה עליה רוונה. אורורה המפוחדת חבשה את המצנפת שמיד פתחה את פיה ואמרה, "שיואו, סמאללה, איזה קור."

"מה? באיזו שפה זה?" לחשה הלגה לרוונה.

"מאיפה באת אליי? אני עוד מריחה שלג. כל הראש שלך קפוא."

"מ... מנורבגיה," אורורה ענתה בביישנות.

"נורבגיה, אה?" המצנפת ענתה, "שמעתי ששם יש את הבנות הכי יפות."

"אה, מצנפת יקרה!" נזפה בה הלגה.

"תישארי עניינית בבקשה," רוונה ביקשה מהמצנפת, "מה את מרגישה?

"חוץ מהקור?" המצנפת שאלה, "אה, הרבה קיפאון מחשבתי, מה שהופך את אורורוה לאנליטית ורציונלית, כזאת שלא נופלת לרגש."

"נו, רואים? בית רייבנקלו," התלהבה רוונה.

"מה שמוביל לשאפתנות, כן, אני רואה הרבה שאפתנות," המשיכה המצנפת.

"מה, אז גם סלית'רין?" התבלבלה רוונה.

סלאזר, שהזיע כולו ממאמץ, אמר חלושות, "באמת התלבטנו בין הבית שלי לבית שלך בזמן המיון של אורורה, זוכרת?"

"כן, בסוף נתנו לאורורה לבחור," הלגה התערבה גם היא, "אבל מה את חושבת, מצנפת? לאיזה בית אורורה מתאימה?"

"בית?" שאלה המצנפת, "שו בית? אני לא מבינה מה אתם רוצים ממני."

"האם אורורה מתאימה לבית רייבנקלו, בית סלית'רין, בית הפלפאף או שמא בית גריפינדור?" הסבירה רוונה.

"אני לא מבינה מילה מהשטויות שאמרת עכשיו, ונהיה לי קר על הראש הזה," המצנפת ענתה, "תחזירי אותי לראש של הלגה. היה לי כיף על הראש של הלגה."

"לא!" צווחה הלגה ישר. רוונה הורידה את המצנפת מהראש. "הפסק את הכישוף," היא היקשה מסלאזר שכמעט התעלף, והוא נענה לה בשמחה.

"טוב, זה לא עזר לנו הרבה," גריפינדור אמר, "הסמרטוט חסר התועלת הזה לא יכול למיין. מי בעד לשרוף אותו?"

"רגע לפני שאתה בטעות מצית את כל בית הספר," רוונה מיהרה לומר והורידה את ידו של גריפינדור אחרי שהרים אותה כאילו הוא מצביע בעד השריפה, "אני דווקא חושבת שזה עזר לנו מאוד. המצנפת שיקפה בפנינו את מוחה של אורורה ללא צורך בראיונות עומק, כך נוכל למיין מהר יותר."

"אני לא חושב שזה רעיון טוב," סלית'רין אמר בעודו מתנשם, "הדבר הזה כמעט הרג אותי. הרגשתי שהרוח שלי נשאבת פנימה לתוך המצנפת."

"וגם..." אורורה אמרה פתאום.

"כן?" פנתה אליה רוונה.

"המצנפת הזאת לא הפסיקה ללחוש לי באוזן כל מיני... כל מיני דברים..." אורורה לחשה בפחד.

"כמו מה, יקירתי?" הלגה שאלה אותה.

"כמו איך שהיא תחמם אותי וכמו כמה היא אוהבת להיות קרובה לנורבגיות וכמו כמה היא מרגישה שאני חכמה ואנליטית..."

"כלומר, כל מה שהיא אמרה בקול רם, רק באופן בוטה יותר," רוונה סיכמה.

"וסוטה יותר," הוסיפה הלגה.

"לא הרגשתי בנוח בכלל," אורורה העידה.

"אם כך, מלבד תשישותו של מטיל הלחש, ישנו גם האלמנט של האופי הלא נאות של המצנפת הזו," רוונה חשבה, "לו רק מישהו מאיתנו היה יכול להיכנס פנימה ולרסן אותה..."

"אני כמעט הרגשתי שאני נכנס פנימה בזמן שהטלתי את הלחש," סלית'רין מלמל.

"אולי זו הדרך," רוונה אמרה פתאום.

"סליחה?" סלית'רין, הפלפאף וגריפינדור הגיבו.

"אולי, אם תיכנס, תוכל לרסן אותה," הציעה רוונה.

"ואיך אצא משם?" סלאזר שאל.

"אה, שטויות," רוונה ענתה, "אם תיכנס, ודאי שתוכל גם לצאת. טוב, אורורה, את משוחררת."

"מוכן?" שאלה רוונה. שוב הם עמדו במעבדה הסודית שלה, אלא שהפעם הם המתינו כמה ימים כדי שסלית'רין ישוב לאיתנו.

סלאר נשם עמוק. "על החיים ועל המוות," הוא מלמל, לחלח את שפתיו בעזרת לשונו והטיל את הלחש בעוצמה.

המצנפת התנערה כשהתעוררה לחיים. "כן, כן! Look who's back' baby!" היא קראה.

"אני ממש לא אוהבת את המצנפת הזאת," הלגה מלמלה.

"לא נורא, עוד מעט סלאזר ייכנס ויתקן אותה," רוונה שכנעה את הלגה, ובעיקר את עצמה.

ואכן, תוך חמש עשרה דקות, סלאזר נעלם משם בעננת עשן, והמצנפת נעה כה וכה, כאילו מאבקי כוחות בלתי נראים מתחוללים בתוכה. שלושת המייסדים הנותרים הביטו במצנפת בעיון, ממתינים בקוצר רוח למשהו טוב שיקרה.

"אני מקווה שלא עשינו טעות," מלמלה רוונה, והלגה אחזה את ידה בכוח.

לאחר חצי שעה מתוחה בה התעופפםה המצנפת אנה ואנה, היא נחה על השולחן. "זהו, אני מרגישה כל כך חזקה עכשיו," היא אמרה, "סלאזר היה טעים במיוחד."

גריפינדור, רייבנקלו והפלפאף החליפו מבטים מבוהלים. "טעים???" הזדעקה הלגה, "אכלת אותו? הוא מת?"

"תראו," לחששה רוונה, "המצנפת חיה בלי הלחש."

"הו, לא, הוא חי," המצנפת ענתה, "פשוט מעט עייף, זה הכל. הוא יחזור לאיתנו."

"ואז הוא יוכל לצאת, נכון?" שאלה רוונה.

"לצאת?" המצנפת שאלה, "מי דיבר על לצאת? חלקיק מהנשמה שלו נמצא בתוכי כרגע, ושם הוא יישאר עד שאושמד!"

"מה? ומה בדבר שאר סלית'רין?" שאלה הלגה והחלה לחפש אותו ברחבי החדר.

רוונה עצרה את הלגה. "עזבי, זה לא יעזור," היא אמרה, "חלקיק מהנשמה של סלית'רין. את יודעת מה זה אומר, כן?"

הלגה נחרדה. "לא, אין מצב."

"הלו?" גודריק קרא פתאום, "מישהי יכולה להסביר לי מה הולך? סלאזר מת?"

רוונה התעשתה. "לא, גודריק. סלאזר לא מת והוא לא יכול למות, אך גם אין לו צורה גשמית, משום שהמצנפת היא עכשיו הורקרוקס של סלאזר..."

"מה זאת אומרת?" גודריק שאל, "חשבתי שהורקרוקס אפשר ליצור רק עם רצח!"

"וסלאזר אכן לא נמצא כאן," הלגה הסבירה, "כך שזה הורקרוקס שהוא יצר בטעות מהמוות של עצמו."

"זה אומר שאין לנו איך להוציא אותו משם?" שאל גודריק.

רוונה והלגה החליפו מבטים עצובים. "נראה שלא..." הייתה תשובתן.

הפרק הקודם		הפרק הבא