תבוסת הדרקון

צריחיה של טירת הוגוורטס נעלמו מאחורי גבעה ירוקה. הארי חש צביטת כאב בליבו. הוא לא ידע אם הוא יזכה עוד פעם לשוב להוגוורטס.

הוא העביר את מבטו מן החלון בחזרה לרון והרמיוני שישבו מולו.

"שמעתי את אימא מדברת עם אבא שהיא לא יודעת אם כדאי שג'יני תחזור להוגוורטס שנה הבאה,” אמר רון לפתע. “היא אמרה שעכשיו כדמבלדור איננו וסנייפ כבר רשמית אוכל מוות אז אתה-יודע-מי ישתלט על הוגוורט ככה.” רון הניף את אצבעותיו בתנועה מהירה.

"אגב, הארי,” אמרה הרמיוני. “מה איתך ועם ג'יני?”

"נפרדנו,” השיב הארי. “אחרי הלוויה של דמבדלור. אמרתי לה שאנחנו לא יכולים להמשיך להיות ביחד כשאני עסוק בלנסות לגרום לוולדמורט למות ובו זמנית לנסות שהוא לא יהרוג אותי.”

רון עיווה את פניו לשמע השם. “טוב שעשית כך חבר,” הוא אמר ונתן לו תפיחה על השכם. “אחרי הכל, זה באמת היה הגיוני שזה מה שיקרה.”

"כן...” אמר הארי בטון מרוחק. הרהורים משונים הציפו אותו. “תגידו,” הוא אמר לפתע. “מה נראה לכם קורה עכשיו עם מאלפוי?”

"האממפף,” פלט רון. “למי אכפת?”

"הוא מן הסתם לא נמצא יחד עם כל הסלית'רינים,” אמר הארי. “כל החברים שלו הם בנים של אוכלי מוות (כמו מאלפוי בעצמו, הוסיף רון) והם בטח יודעים שהוא ברח ועבר לצד השני.”

"רגע,” אמר רון לפתע. “מה זה אומר לצד השני? הצד השני הרי זה אנחנו. הוא עבר אלינו?”

"כן, רון,” ענתה הרמיוני והתאפקה נורא שלא לגלגל עיניים. “לא הבנת את זה עד עכשיו? על זה היה כל הדרמה.”

"הוא גם התנגש בי כשהייתי בלתי נראה על הגג,” נזכר הארי. “ראיתי עליו שהוא הבין שזה אני והוא לא אמר כלום.”

"טוב, זה ממש מוזר,” אמר רון. “זה פשוט מוזר לי מידיי. מה פתאום מאלפוי הוא בצד שלנו?”

"נכון, רון זה מוזר,” אמר הארי. “אבל זה מה שקרה.”

הארי הביט מהחלון בדרסלים המתרחקים. תחושות שונות הציפו אותו. הוא עזב את החלון ועשה סיור עם הדוויג בבית הריק, מעלה זיכרונות.

רעש של קולות דיבור מוכרים וצעדים נשמע לפתע מלמטה. הארי מיהר לרדת. מחזיק בידו את הכלוב של הדוויג.

למטה, בסלון הריק עמדו רון, הרמיוני, פרד וג'ורג' ביל, פלר, לופין, טונקס, עין זעם מודי, אדון וויזלי, קינגסלי, האגריד שהתכופף מעט – גובה התקרה היה נמוך מידיי בשבילו ומאחורי כולם, עמד, מקווה שלא ישימו לב אליו – מאלפוי.

"דראקו?” קרא הארי בפליאה. רון נתן בו מבט של אל-תשאל. אבל הארי כן שאל. “מה אתה עושה פה?”

"לפני כמה שבועות לופין מצא אותו משוטט בתחנה של רכבת תחתית, מורעב,” ענתה הרמיוני במקומו. “מאז הוא איתנו במחילה.”

"מה?” הארי העביר מבטים מהרמיוני לרון ולמאלפוי. היה קשה לו לדמיין את מאלפוי חי במחילה ועוד יותר היה קשה לו לדמיין את עין-זעם מודי מרשה לדבר הזה לקרות.

נדמה היה שעין-זעם מודי קרא את מחשבותיו או שהוא שם לב למבטים המבולבלים שהארי תלה בו. “אל תחשוב שהרשתי לזה לקרות כל כך בקלות. בשבוע הראשון כל ערב ערכתי למאלפוי הקטן חקירה עם וריטסרום עד שהשתכנעתי לחלוטין שהשרץ הקטן לא הולך לחזור אל חבריו הישנים.”

"אוקי,” הארי הביט סביבו בהשתאות. “אבל מה אתה עושה כאן, דראקו?”

שניה לפני שהוא ענה הארי שם לב שהוא השתמש בשמו הפרטי של מאלפוי בפעם השנייה ברציפות.

"התנדבתי להיות אתה,” ענה מאלפוי.

"מה?” קרא הארי בבלבול.

"בגלל שמנדנגוס פלצ'ר הבריז מהתוכנית ברגע האחרון, מאלפוי התנדב לקחת את מקומו,” אמר רון והיה נראה שהוא עדיין לא מאמין למה שהוא אמר.

"כן,” נהם מודי. “עוד חקירה קטנה והבנתי שאין לו שום תוכנית בגידה והופ, הנה יהיה לנו מאלפוי מחופש לפוטר. זה משהו שלא רואים בכל יום.”

"רגע,” קרא הארי. “מה זה אומר מאלפוי מחופש לפוטר? מה התוכנית?”

מודי פירט את התוכנית. ולאחר כמה פעולות מחאה נמרצות מצד הארי, כמה לגלוגים מצידם של פרד וג'ורג' ותלישת שערותיו של הארי מצידה של הרמיוני עמדו לפני הארי האמיתי עוד שבעה הארי פוטר 'מחופשים'.

לאחר שה'פוטרים' החליפו בגדים הם יצאו לבחוץ. הארי זיהה את מאלפוי לפי המבטים החוששים והמפוחדים שהוא העיף לכל הכיוונים וגם בגלל שמודי משך אותו לכיוונו. “אתה איתי, מאלפוי.”

ולאחר שכולם התמקמו על המטאטים, הפגעסוסים והארי על האופנוע הם המריאו אל תוך השמיים זורעי הכוכבים.

הארי הביט בנקודה החשוכה שממנה קיגנסלי התעתק זה הרגע. בחילות גאו בו. גברת וויזלי חיבקה את רון שהרגע נחת עם טונקס.

קריאות התרגשות של כולם נשמעו לפתע. פגעסוס ומטאטא הופיעו פתאו מתוך החשכה ונחתו בחצר. לאחר כמה רגעים ביל ופלר נכנסו ומאחוריהם, חיוור יותר מתמיד, מאלפוי.

"ביל,” קראה גברת וויזלי ומיהרה לחבק אותו.

ביל החזיר לה חיבוק קצר ואז ניגש לאביו. “עין זעם מת.”

הפרק הקודם		הפרק הבא