החיים שאחרי המוות

היי חבר'ה!
מקווה שאתם נהנים! אשמח את תוסיפו תגובות!
*ביל הפייטן*
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

"החיים שאחרי המוות?"
"כן החיים שאחרי המוות" ענה לי טום רידל.
אישית, לא ידעתי מי הוא טום רידל. בחיים לא שמעתי עליו.
"מה, אני יכול לראות את סבא וסבתא שלי? את בני משפחתי שלא הכרתי בחיים?" שאלתי.
"סבא וסבתא שלך מתו מאבדה קדברה?"
"לא" לא הבנתי מה הקשר.
"אז לא תראה את סביך. בעולם הזה נמצא כל מי שמת מאבדה קדברה."
וואוו. לא  ידעתי שדבר כזה יכול לקרות. רגע, זאת אומרת שאני אראה את סיריוס! את דמבלדור!! את לילי וג'יימס!!!
ובכלזאת, לא שמחתי. לא יכולתי להתרגש מהעובדה שעכשיו אני כאן. שאני מכיר כאן אנשים. בכלל לא עניין אותי שאני מת.
חשבתי רק על דבר אחד. מה יהיה עם ג'ורג'?!?!
הרי מלחמה הזאת עומדת להסתיים בקרוב.
אני יודע.
או הארי מת. ואז אמצא אותו כאן,או שאתם יודעים מי ימות ויופיע כאן. ואז המקום הזה לא יהיה כל כך שמח.
אבל אם הארי ינצח, לא יהיו עוד מלחמות.
ג'ורג ימות מוות טבעי ולא אראה אותו יותר לעולם. (גם את הוריי. שכחתי לציין).
ואם אתם יודעים מי ינצח, ג'ורג' בטח ימות ויהיה איתי כאן.האם זה מה שאני רוצה בשבילו? שהוא ימות רק כי אני רוצה אותו ליידי?
"אהמ..." מרוב הרהורים שכחתי שטום נמצא כאן לידי. "אתה רוצה לראות את כולם?"
"כן, בבקשה." עניתי.
הוא הוביל אותי למנהרה חשוכה ולא ראיתי אור בקצה.
אז חשבתי לעצמי שזו דרך ארוכה ושאלתי, "אז.. למה בעצם ישבת לידי כל הזמן הזה?"
"זה התפקיד שלקחתי על עצמי בעולם הזה מאז בואו של דמבלדור." הוא ביטא את שמו כאילו כאילו הוא כללה.
"ומדוע דווקא מבואו של דמבלדור?" חקרתי.
"הוא כבר יסביר לך למה."
"אתה לא הלכת לעשות צרכים אנושיים? כמו למשל לאכול?"
"לא. אם כבר שמת לב, אתה לא חייב לנשום. ריאותיך מגיבות באדישות לכניסה וליציאה שלהם מגופך. בעולם הזה לא צריך לאכול או לנשום או לשתות ואפילו לא לישון. מכיוון שפה נמצאת
רק הנשמה שלך שמופיעה בדמות גופך "המקורי" כביכול. מאז שאתה קם מההשפעה של הקללה אתה לא יכול לישון יותר. רק לנוח. לא שאתה צריך לנוח."
ואז הגענו למקום שאליו לקח אותי טום מלכתחילה.
מקום מדהים! המון שורות של בתים פרטיים ואנשים שמפטפטים ברחובות.
אנשים שאני מכיר כמו סיריוס, טונקס, לופין, דמבלדור ואנשים שאני לא מכיר. אוכלי מוות ואנשים מכל מיני תקופות בהיסטוריה.
לופין היה הראשון שהבחין בי. הוא חיבק אותי חיבוק עצוב ובעיניים דומעות שם יד על הלב וסובב את היד בתנועה עגולה עתיקה כזאת ואמר, "המקריש דמיו בדמי אחרים הוא הזוכה לנצח
באלמוות ובקללתו של הורוס."

_________________

מקווה שנהניתם!
*בידל הפייטון*

הפרק הקודם		הפרק הבא