פרסי ג'קסון בערים האבודות*גמור*

פרסי

אוקיי אוקיי אוקיי, יש לי משהו אחד להבהיר לכם, אני בחיים! לא יעשה יותר זינוק אור, בחיים לא! נכון,נכון. זה מגניב, אבל כשאתה מתפרק למליוני חלקיקי אור ואז מתרסק לתוך חדר של ילדה, סליחה, סליחה, לא חדר של ילדה, אלה קומה שלמה!

אולי אני פשוט צריך להירגע קצת. וזה כולל את הקטע של להיות מנומס כי לגמריי נמאס לי מזה (מדמיין את אנבת' צורחת עליי).

נו, טוב. איפה היינו?

                                                                                                      ***

גריידי הוביל את פרסי במדרגות אל המטבח שהיה גדול כמעט כמו הבית של פרסי והתיישב באחד הכיסאות כשיצור ענקי קפץ עליו, פרסי טמן את ידו בכיסו, שם שמר את אנקלוסמוס- חרבו.

"איפה זה!" נהם היצור בקול צפצפני.

"איפה מה?" שאל פרסי.

"סנדור!" אמר גריידי "אתה ממש לא מתנפל על אורחים!"

"תפקידי לשמור על שלום הילדה" צעק סנדור " והוא מחביא נשק!"

"מין הסתם"מלמל פרסי, בני הבית השתתקו והביטו בפרסי, מה שגרם לו להסמיק.

פרסי הוציא בלית ברירה את אנקלוסמוס המוסווית כעט מכיסו והראה לסנדור שאין בכיסיו עוד שום דבר , אבל סנדור לא השתכנעה הוא התחיל לבדוק את בגדיו של פרסי ביסודיות עד שגריידי ביקש ממנו להפסיק.

"אבל אני מריח נשק" טען סנדור "אני מריח דם"

"יש לי בגוף דם, אתה יודע" אמר פרסי בהתגוננות

" לא דם כזה" נהם

פרסי נעץ בגריידי מבט מלא משמעות, וחשב -בבקשה אתה יודע שאני חצוי תעיף אותו ממני! אבל גריידי לא הגיב. "טוב, נו" נאנח פרסי הרים את העט פתח אותו והחרב צמחה לגודלה המלא "זהו, מרוצים?" נאנק פרסי.

סנדור מיד חטף את החרב מידו של פרסי"ממה הדבר הזה עשוי?" תהה סנדור כשהוא בוחן את החרב, "ארד" אמר פרסי והושיט את ידו אל החרב כדי לקחת אותה חזרה וסנדור הושיט לו אותה חזרה.

פרסי נגעה בקצה החרב עם פקק העט, והחרב התכווצה חזרה לצורת עט, נראה שפרסי הרגיע את חששותיו של סנדור והוא וסופי יצאו מהבית, כנראה לבית הספר של האלפים.

פרסי נשאר לבד במטבח עם גריידי ואדליין.

"אזזז" אמרה אדליין מנסה להפיג את האווירה הרצינית "נתחיל לאכול?"

אדליין הגישה אל השולחן כל מני מאכלים מוזרים שלמרבה ההפתעה היו נורא טעימים. "תודה רבה" אמר פרסי כשסיים לאכול "האוכל היה מאוד טעים"

אדליין חייכה אליו "בשמחה"

"רוצה לעזור לי בגינה?" שאל גריידי את פרס ופרסי הנהן.

סופי

כשסופי הגיעה לפוקספייר היא מייד חיפשה את חבריה ומצאה את דקס ליד תא הספרים שלו.

"היי" אמר דקס "הוא כבר הגיעה אליכם?"

"כן" היא אמרה בקול ואז הוסיפה בלחישה שקטה כדי שרק הוא ישמע "בעיקרון אסור לנו לדעת שהוא לא אלף, אבל אני לא שומרת ממך סודות".

פתאום ביאנה קפצה על סופי בצרחה "אהה!, הוא כבר הגיעה? איך קוראים לו? איך הוא נראה? מה הוא עושה אצלכם?"

"ביאנה תנמיכי את הקול" סיננה לעברה סופי והסתכלה לצדדים "ובבקשה תפסיקי לעשות את זה!"

"לעשות את מה?" שאלה ביאנה בפרצוף מעט נעלב

"להתגנב אלי ככה!!!" אמרה סופי בזעף, ביאנה נאנחה "מה אני אעשה להעלם זה בטבע שלי עכשיו"

"אה כן?" שאל קול חדש ממאחורי סופי, "זה היה בטבע שלך גם כשצותת אתמול לאבא בישיבת מועצה?" סופי הסתובבה וראתה מאחוריה את פיץ ואקר והלב שלה עשה רפרוף קטן כשענייה פגשו בעיני הטורקיז המדהימות שלו.

"אני לא צותתי" הגנה על עצמה ביאנה

"אה כן?" שאל פיץ כשחיוך קטן על שפתיו "אז איך את קוראת לעמידה כשאת בלתי נראית מחוץ לדלת שבה הם עשו את הישיבה?" ביאנה הזעיפה את פניה "איך אתה יודע מזה בכלל? היא שאלה "הייתי בלתי נראית!"

פיץ חייך חיוך שדוני ושלף בקבוקון קטן מבגדיו "קניתי את זה אתמול מהחנות של דיזני" הוא החווה בראשו לעבר דקס "זה צבע מיוחד שאם מרססים מעט ממנו על בגד של מתפוגג הוא לא נעלם ביחד עם הבגדים, ככה שמהיום אני אוכל לדעת כל פעם שתתגנבי מאחורי לקרוא את היומן שלי, ואל תדאגי כבר ריססתי לך את כל הבגדים ולא רואים את הצבע עד שאת מתפוגגת" פיץ חייך חיוך מרוצה, בעוד ביאנה נראית זועמת.

"שמעתי נכון?" קיף הופיעה מעבר לפינה "אתה כותב יומן?" פיץ הסמיק, נראה שהוא ממש לא התכוון שקיף ישמע את זה, ולכן הוא מיהר לחזור לנושא הראשון שעליו סופי רצתה לדבר איתם "אז נפגשים בהיבנפיילד ישר אחרי הלימודים?" הוא שאל וכולם הנהנו וסופי נפרדה מהם והלכה לשיעור הראשון שלה בעוד שמאחוריה היא שמעה את קיף ממלמל "אני חייב להשיג את היומן הזה…".

תגובות, תגובות, תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא