מירנווה מקונגל בהגוורטס

בס''ד

יומני היקר,

היום היה כל כך מהנה, שבקושי הפנמתי עד לאיפה הגעתי. אני. מינוורה. בבית הספר הוגוורטס! ואפשר לחשוב שחודש לפני כן עוד הייתי מנקה שירותים!

חודש לפני כן. מחסן

לא תאמין מה קרה היום! התעוררתי והייתי מוכנה לעוד יום נקיון מפרך ומגעיל, לבשתי את אותו הבגד של אתמול (כרגיל) ויצאתי אל החצר המבולגנת. בכל יום האדון שמעסיק אותי נותן לי מטלות ובתמורה הוא נותן לי מקום לישון, בגד חדש פעם בשבועיים ו3 ''ארוחות'' ביום. חחחח. ארוחות. פרוסת לחם וכוס מים. ובימים שהאדון נמצא בעסקים טובים, גם תפוח. התעוררתי לקול משק כנפיים, ובאותו הפתאומיות שהופיע, גם נעלם. ניגשתי מיד לעבודה, ככל שאני מסיימת מהר יותר יש לי יותר זמן לקרוא.... לאחר כשעתיים כשגמרתי לסדר את החצר, נפל עלי משהו. על הראש. זה כאב.

הרמתי את החפץ והבנתי שזו מעטפה. כבדה. מאוד.

הסתכלתי לכל הכיוונים לראות מי זרק עלי את המעטפה. אין קול ואין עונה, רק את אותו המשק כנפיים מהבוקר. הסתכלתי על המעטפה. ונכתב על המעטפה בדיו:

''לכבוד מינוורה מקונגל.

מחסן, אחוזת ביטרלי. לונדון.

שעה: 7:46''

הם ידעו מי אני. איפה אני ישנה. אני קצת מבולבלת.

''הוגוורטס: בית הספר לכישוף ולקוסמות

מנהל: פיניאס ניגלוס בלק

מסדר מרלין. דרגה ראשונה. חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי.

גברת מינוורה מקונגל היקרה,

אנו שמחים להודיעך כי נשמר מקום עבורך בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר, אנא שלח ינשופך לא יאוחר מה-11 ביולי.

בכבוד רב,

הוטס פיניאל

סגנית המנהל''

הייתי המומה.

		הפרק הבא