מירנווה מקונגל בהגוורטס

נפל עלי משהו. על הראש. זה כאב.

הרמתי את החפץ והבנתי שזו מעטפה. כבדה. מאוד.

עברו יומיים. אני עדיין לא מאמינה. במכתב היה רשימת ציוד ממש מוזרה. שרביטים, קדרות, גלימות....

ובכלל. ''בית הספר לכישוף וקוסמות''- לא כל כך הגיוני....

אני רק מינוורה. מנקת בתים. מי הם חושבים שאני? קוסמת?

ברגע שכתבתי את המילה קוסמת, כאב לי הראש. אני חכמה. עשיתי את החישוב לבד.  אימי הייתה אלמנה, ונהרגה בתאונת דרכים עוד שהייתי בת 6.

זה לא כל כך סביר. כואב לי הראש. אני אלך לישון ואתעורר בבוקר ואגלה שכל זה רק חלום.....

התעוררתי, זה לא חלום. אההההה!

אם אני קוסמת..... יש לי קסמים! אולי אם.... לא. זה לא יעבוד....

טוב. החלטתי לעשות מעשה:  ביקשתי מהאדון מעטפה, בול ועט.

כתבתי מכתב חזרה לבית ספר הזה.

''בית הספר היקר שלום,

אני לא יודעת מי אתם. וזה לא מעניין אותי.

מה זה לעזאזל? מתיחה? אתם מנסים לעבוד עלי? כי זה לא יעבוד עלי!

בבקשה. תתרחקו ממני. אני לא רוצה שום קשר עם ''קוסמים''. חחחח.

בכבוד, מינוורה''

שלחתי את המכתב לכתובת: ''בית הספר הוגוורטס, פיניאס בלק.''

כעבור 3 ימים, נפל עלי מכתב. שוב.

''לכבוד מינוורה מקונגל.

גינה, אחוזת ביטרלי. לונדון.

שעה: 12:39''

לא שוב!

''גברת מינוורה מקונגל היקרה,

 בהתחשב בנסיבות טופס הרשמתך, אמך המכשפה, נשמר לך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

כאשר תשני את דעתך לגבינו, כתבי מכתב הסכמה לא יאוחר מן ה-11 ביולי.

בכבוד רב,

הוטס פיניאל,

סגנית המנהל''

הפרק הקודם		הפרק הבא