השיגרה היא מבורכת...

אזז, טוב סליחה שלא העלתי כבר כמה ימים, פשוט.. אתם יודעים, תקוללו, עבודות הגשה בהיסטוריה! אז..... מתחילים!

נקודת מבט: הארי

טוב, אין ספק שזה היום המוזר בחיי. וטוב... תאמינו לי, ראיתי את האגריד מצמיח זנב חזיר לבן הדוד שלי, וראיתי את סנייפ בוכה, ו.. אה! לא תאמינו; לפני כמה ימים אפילו ראיתי את ניק כמעט בלי ראש נכנס ל... עזבו, לא משנה. אהה... איפה היינו? אה, כן.

 הפרופסור מקגונגל מודיעה לנו שאנחנו עושים חילופי תלמידים במחנה מוזר לחצויים. עכשיו, טוב, אתם בטח לא יודעים מה הדבר הזה, ממש כמוני לפני יומיים.  אלא אם כן אתם מוזרים. ותאמינו לי, ראיתי דברים מוזרים ⬆. 

האמת היא שתכננו, אתם יודעים, בתור תלמידי שנה שביעית, שמינית, בתכל'ס... לחיות חיים נורמליים ולא מוזרים. אבל... החצויים האלה הגיעו והרסו לנו את המסיבה. נורא! וטוב, חיי זקנו של מרלין! הם ילדי האלים. זה ממש מוזר. ותאמינו לי, ראיתי דברים מוזרים.

נתנו לנו להתמקם בתוך מבנה מסתורי אפוך ערפל (שממש מעליב אותנו, הקוסמים, דרך אגב.), שאמור לשמש לנו כבית במשך שבוע וחצי. רון כבר התנחל עם החבורה של הרמס ודיבר איתם בהתלהבות על תעלולים.

מה אנחנו אמורים לעשות במשך שבוע וחצי!? ג'יני והרמיוני בהוגוורטס, כך שאני ורון פחות או יותר תקועים. הגיעו גם: נוויל, פרוואטי, פדמה, חנה אבוט, ארני מקמילן, ו.. לונה.או, וכמובן איך שכחתי את דראקו שנדחף!  זהו. זה נמאס כבר.. הוא שקוע בשיחה עם ילדי ארס כבר... טוב, מאז שהגענו. זה ממש מוזר . ותאמינו לי שראיתי דברים מוזרים. כל השאר מנסים להשתלב בהמון, עד שניגש אליי בחור עם צמות ארוכות ועוד מישהי עם שיער ירוק זרחני וקצר, ועם נמשים שהתפשטו לאורך כל פניה. אוף, היא הזכירה לי משום מה את ג'יני. 

''אז, מי אתם?... מה אתם?''. הבחור עם הצמות שאל. נאנחתי בדרמטיות והסברתי לו על העולם שלנו ועל המציאות שלנו.... בבקיצור המון. והדבר המוזר הוא שזה בכלל לא מעניין, (זה לא הדבר המוזר, חכו שניה), והוא מקשיב בריתוק לכל מילה ומילה. מוזר בעליל. בריבוע. חי דמבלדור. ותאמינו לי, ראיתי דברים מוזרים. גם הבחחורה שהתברר ששמה קיילה האזינה בריכוז והנהנה לעצמה.  זה היה מעצבן.  בסוף הסיפור הארוך, הבחנתי שכבר שקעה השמש. וולדמורט... לא שמתי לב.

טוב, החצויים המלחיצים משכו אותי וגללו את סיפורם, תוך כדי שהם רצים לארוחת הערב. לאחר ארוחת הערב, שהייתה שונה לגמרי, ציפיתי ללכת לישון, ולהתכונן ליום שיעמום חדש. אך לפתע הקנטאור, ששמו כירון, צעק:''משחק מלחמה!''

הפרק הקודם		הפרק הבא