יומנו של ג'ורג' וויזלי

יומני היקר-

שלום, זה שוב ג'ורג'! אני בהוגוורטס עכשיו- היית מאמין?

היום בבוקר אני, אמא שלי, אבי, האחים שלי (פרד, צ'ארלי, ביל, פרסי ורון) ואחותי (ג'יני) הלכנו לתחנת הרכבת בלונדון.

אם אתה לא יודע- כדי להגיע לפלטפורמה תשע ושלושה רבעים צריך לעבור דרך הקיר השלישי שבין רציף תשע לרציף עשר. כבר במשך שנים אני עובר בקיר הזה כדי ללוות את האחים שלי ולא כדי לעלות לאקספרס בעצמי, אבל הפעם אני עולה עם אחי הגדולים ואחי התאום לרכבת. רון וג'יני לא עולים כי הם עוד צעירים, דבר שנראה שהם היו מאוד מבואסים ממנו.
ברכבת ישבתי ליד פרד, ודיברנו על המתיחות שנעשה. עברו כמה שעות ואז הגענו להוגוורטס. מורה בשם פרופסור מקגונגל (פרסי סיפר לי שהיא ראש בית גריפינדור והמורה לשינוי צורה) הובילה אותנו (אני, פרד ושאר תלמידי השנה הראשונה האחרים) לאולם הגדול.

מעולם לא הייתי במקום כל כך יפה ומפואר כמו זה. התקרה נראתה כמו השמיים שבחוץ, והיו שולחנות ארוכים עם כלים מזהב! פרופסור מקגונגל הקריאה מרשימה שמות של תלמידים, וכששמו נקרא כל ילד בא בתורו לשבת תחת מצנפת המיון שמיינה אותנן לבתים (האחים הגדולים שלי לא סיפרו לי שמתמיינים ככה, אז ציפיתי למשהו הרבה יותר קשה מלחבוש כובע), ואז הגיע תורי. התמיינתי לגריפינדור ממש מהר!!! גם פרד התמיין לגריפינדור, כמובן. אני לא יודע מה הייתי עושה אם הוא היה ברייבנקלו או הפלפאף- או יותר גרוע: סלית'רין.

המנהל, פרופסור דמבלדור שהוא ממש זקן וחכם, נשא נאום קצר ואז הופיע המון אוכל על השולחנות. הכל הריח ממש טוב!
ואז המדריכים הובילו אותנו לחדרי המועדון. זה היה היום הכי מרגש בחיי!
ועכשיו אני צריך לישון...
ביי יומן!

הפרק הקודם		הפרק הבא