וזה למה אסור להתעסק עם הזמן

אז היי. המון זמן שלא פירסמתי פאנפיק.

למעשה, הפאנפיקים שפירסמתי פה הם ממש בוסר ואני לא ממליץ לקרוא. (טוב, לא את כולם ללא יוצא מן הכלל.

אני מקווה שתאהבו את הרעיון המוזר הזה.

כמובן שמדובר בפאנפיק עמוק שמדבר על משמעות החיים.

מדורג pg13 כי זה מספר מגניב. וגם כי יש פה ארינמלים!

-------

העיניים החומות נפקחו באיטיות. עצי יער ירושלים הופיעו בטשטוש. רגע של גישוש אחר המשקפיים שבורי האפון, ושוב הראיה הייתה תקינה. כלומר, ברורה מבעד למעטה האבק התמידי המכסה את הזגוגיות העגולות-גדולות-סופר-חנוניות.

פרצוף מבוהל נראה רגע לאחר מכן.

"סלח לי, הכל בסדר?"

"אה..." גמגום. "אני חושב שכן. נראה לי שקיבלתי באן."

"סליחה?"

"סלחתי."

"מה יש לך חתיכת מוזר? אתה מרגיש טוב? איך קוראים לך?"

"אני ריקטו. נעים מאוד."

"רי...קטו?"

הפרצוף נהיה מוזר אף יותר.

"כע. בספר השני בדו-קרב בין הארי לדראקו, הארי שולח על דראקו את הקסם "ריקטו סמפרה" וזה הניק שלי."

"רגע, ריקטו? זה אתה? זה אני, יהודה!"

"איזה יהודה? בבון?"

"כן!"

"נקודתיים מתרגש נקודותיים וואו! שנים לא דיברנו!"

"סליחה מה? נקודותיים... קוראים לי ריקטו... כע?! ריקטו, הכל בסדר?!"

"כן כן. מצויין. אני חושב שקיבלתי באן קטן. אבל עכשיו אני בסדר."

"באן...?!"

קולות התנשפות בקעו מבין העצים, עד שהופיע שם נער מיוזע מתנשף כזרזיר. זרזיר מהסוג שמתנשף חזק. "או, יופי, תודה לא-ל שהתעוררת! הוא ניגש אל ריקטו. "חתיכת מכה קיבלת מהעץ הזה! איך קוראים לך?"

"ריקטו. אוהב להציק לאנשים. ארינמל." ענה ריקטו "ברוך הבא לפורטל. איך קוראים לך?"

הנער החליף מבטים עצבניים עם הבבון.

		הפרק הבא