תקופה אפלה

מוקדש ל:ענבר,לחברי נתי ולבלטריקס בלק

פרק 2- מסעו של דאדלי

זה היה עוד יום חם בדרך פריווט מספר 4. בבית היו שלוש נפשות: ורנון דרסלי, אשתו וילדם דאדלי. התמונות הנמצאות על המדף בסלון כבר לא הראו את אותו ילד שמן וורוד שאוכל סוכרייה. כעת דאדלי דרסלי היה נער גבוה וחסון, שעוזר לאביו לשפץ את הבית ורוחץ את מכונית המשפחה. 
"אבא, ומה אם הוא בסכנה? אני דואג לו."
ורנון דרסלי הסתכל על בנו כמו שלא הסתכל אליו מעולם.
"אתה מה?! דואג לו?! לפריק הזה שהרס לנו שבעה עשרה שנים?!"
"הוא משפחה!" צעק דאדלי.
"ומה קרה פתאום שאתה כל כך אוהב אותו?" שאל ורנון כאשר חיוך של ניצחון מרוך על פניו.
"הוא הציל את חיי, ואני בתמורה שיקרתי וגרמתי שכמעט יסולק מביתו."
"אתה לא תצעק עלי אתה שומע!"
"ורנון מה קרה?" כעת גברת דרסלי נכנסה לחדר.
"הבן שלך מתגעגע ל-" הוא לא הספיק להשלים את דבריו וגברת דרסלי התחילה לצרוח על בנה, בנה שפינקה במשך כל השנים, בנה יחידה.
"אני הולך מפה!" הכריז דאדלי.
"לא דאדלי! לא התכוונתי."התנצלה במהירות גברת דרסלי. אחרי עשר דקות דאדלי ירד במדרגות עם מזוודה ביד ויצא מהבית בסערה. לאחר נסיעה ברכבת התחתית דאדלי הגיע לתחנת רכבת ישנה. כל מה שהיה לדאדלי בתיק זה כריכים, מים, מצפן, מפה של לונדון ובקבוקון שמצא לאחר עזיבת בן דודו. לפתע נשמע רעש.
"היי אתה!" דאדלי הסתובב. הקיפו אותו חבורה של חמישה נערים שלא עולים על גיל עשרים.
"תביא את הכסף!" צעק אחד שהחזיק בקבוק בירה וסכין בידו.
"תצטרך להכריח אותי."אמר דאדלי.
"אני אוהב שהם משחקים אותם קשוחים. קדימה חברה!" לא עברו יותר מכמה שניות ואותו אחד בעל בקבוק הבירה והסכין היה על הרצפה.
"יש מספיק מקום על הרצפה הזאת לכולם!" אמר דאדלי בקול שהיה מפחיד כל אחד. לא עבר זמן רב ודאדלי היה במקום לבד. או ככה לפחות חשב... 
נער חיוור בעל שער בלונדיני צץ על המדרכה בקול פקיקה כאילו האדמה פלטה אותו. דאדלי הרים את אגרופו, אך הנער בן השבעה עשרה מיהר לדבר.
"אני מכיר את הארי."דאדלי נרגע מעט.
"מי אתה?"
"אני דראקו מאלפוי, ואני למדתי עם בן דודך. אני רוצה לעזור. הארי נמצא בסכנה ממש גדולה, שמוג... שאדם כמוך לא יכול להבין. תקשיב, אין לי הרבה זמן. אני יכול לכוון אותך, אבל רק זה."
"איפה הוא?" שאל דאדלי.
"אני לא יודע בוודאות, אבל אני אוכל לקחת אותך למקום שאני חושד שהארי יגיע אליו. החזק את ידי." דאדלי החזיק את ידו של מאלפוי, ותוך שבריר שנייה המקום היה ריק. 
"תהיה בשקט." לחש מאלפוי.
"אני חייב להקיא." רטן דאדלי.
"פשוט תהיה בשקט!" אמר מאלפוי. "ותשתדל לא להקיא."
השניים התמקמו מאחורי סלע גדול וצפו במחזה שלפניהם.
"שנקרא לו?" בלטריקס צחקה צחוק מצמרר.
"אל תעשו דבר." אמר הארי לרון והרמיוני. מאלפוי סימן לדאדלי להשאר במקומו ויצא מן המחבוא.
"דראקו, איפה היית? פספסת את כל הכיף!" צחקה בלטריקס.
מאלפוי סימן להארי להסתכל הצידה. הארי הסתכל. לרגע לא האמין למה שאומרות לו עיניו. 
"דובי!" צעקה בלטריקס.
"אף אחד לא נטפל לאדונילי!" דובי הקיש בעצבעותיו, ומכנסיה של בלטריקס נפלו ארצה. בהקשה הבאה בלטריקס עפה באוויר, ונחתה על מה שהיה נראה כמו דלי מלוכלך מאוד שהיה שם למטרת ניקיון. המים נתזו לכל עבר. בלטריקס קמה בזריזות. 
"להתעתק!" צעק הארי. סכין נזרקה לעבר הגמדון, ונתקעה בקיר. זעקות הכעס של בלטריקס נשמעו למרחקים. 
"מהר! תחזיק את היד שלי!" לחש דראקו לדאדלי. עד מהרה השניים עמדו מול המחילה.

מבוטא על ידי- hyacouel

הפרק הקודם		הפרק הבא